חיפוש

פורים יישוב הדעת ושמחה | רחל וינשטיין

באדר ובפורים במיוחד “צריך” להרבות בשמחה.

אבל איך אפשר לשמוח בכח?

שמחה בהזמנה.

רבי נחמן מתייחס לשמחה, תוך התייחסות למה שהוא קורא ישוב הדעת (ליקוטי מוהר”ן תנינא י’).

“מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת”

ומהו ישוב הדעת?

ישוב מלשון לשבת, ישוב מלשון לשוב ולחזור, לשוב מלשון להשיב תשובה.

הביטוי ישוב הדעת טומן בחובו משמעויות אלו.

ודעת.

המילה דעת אינה מתיחסת למידע אלא לחיבור. הפנמה.

בלשון רבי נחמן הנהגת המח כרצונו.

כשאדם בישוב הדעת, המח שלו בידיו. ראיית המציאות נכוחה.

לכאורה המח שלנו תמיד בידינו, לא?

אז זהו, שלא.

כמה פעמים תפסנו את עצמנו ברגעים שהמח לא בידינו? שהתגובה שלנו לא מתאימה ולא הגיונית?

כמה פעמים נתקענו ולא הצלחנו לראות אות המציאות בצורה נקיה. מיושבת.

ישוב הדעת זו היכולת לראות את הדברים כך.

כמה שזה לא דבר ברור מאליו…

רבי נחמן ממשיך ומסביר על השמחה. השמחה מאפשרת לנו לנהיג את המח כרצוננו.

” רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת “

לפעמים נראה לנו שיש נקודת מבט חיובית ונקודת מבט שלילית. כשאנחנו שמחים, נקודת המבט שלנו חיובית. כשאנחנו עצובים נקודת המבט שלילית. רבי נחמן מציג את הדברים אחרת.

כשאנחנו עצובים אנחנו כבולים בכבלי העצבות, הדעת בגלות. היא הלכה לה…

לאן, לאן?

וכשאנחנו בשמחה, אנחנו בני חורין. יש לנו בחירה.

אנחנו רואים את התמונה השלימה ויכולים לבחור כיצד להתייחס למצב.

העצבות גורמת לראיה מצומצמת. ראיה חלקית.

השמחה מרחיבה את הגבולות, מרחיבה את הראות.

איך מגיעים לידי שמחה?

רבי נחמן מתחיל בעצה שהוא עוסק בה באריכות במקום אחר, בתורה רפ”ב. על תורה רפ”ב אומר רבי נתן:

וְהִזְהִיר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לֵילֵך עִם הַתּוֹרָה הַזּאת כִּי הוּא יְסוֹד גָּדוֹל לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

העצה היא למצוא בעצמנו נקודה טובה. וזוהי הנהגה שראוי שנלך עמה תמיד.

להיזכר במה שטוב. להיזכר שיש בי טוב.

על מנת לעורר שמחה יש להיזכר שיש בי יכולות, להיזכר שיש בי טוב.

למצוא בעצמי נקודה טובה זוהי גם הפעלת המערכת של מציאת הטוב, של ההסתכלות על הטוב. למתוח את השריר הזה, לאמן אותו.

ואם זה לא הולך רבי נחמן הולך לתוכנית ב’.

הוא מציע לשמוח בכך שאנו מזרע ישראל וה’ בחר בנו. ואוהב אותנו.

ולבסוף רבי נחמן מתיחס למילי דבדיחותא. בדיחות. מילים משמחות.

יש מצבים למגיעים לשמחה ממקום שטחי, ולא עמוק במיוחד. גם שמחה זו עושה טוב. פותחת. מעירה. מרחיבה.

ולסיום נחזור לדברים שאומר רבי נחמן בתחילת התורה, בהקשר של ישוב הדעת.

“וְהָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב מָה הַתַּכְלִית מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵן תַּאֲווֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוּף הֵן תַּאֲווֹת שֶׁחוּץ לַגּוּף, כְּגוֹן כָּבוֹד וְאָז בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה’ “

רבי נחמן מסביר שישוב הדעת קשורה ליכולת להיזכר בתכלית.

מה התכלית?

לאן הכל הולך?

כשיש עצבות היא בדרך כלל קשורה לסיטואציה מסויימת. אמנם העצבות לא נובעת באמת מאותה סיטואציה, אך היא נתלית בה ונוצרת אשליה שהיא קשורה אליה בקשר אמיץ.

אם נצליח לקחת צעד אחורה, להיזכר שהעצבות מעוותת לנו את תפיסת המציאות, אולי גם נצליח לצאת מן העצבות.

המציאות אולי נראית לנו נוראית, אך אנחנו רואים אותה בעיניים של עצבות.

העצבות היא הגורם, לא התוצאה.

ולכן צריך לשנות את נקודת המבט.

להיזכר בתכלית. להיזכר שיש תמונה יותר גדולה.

כך נוכל לדברי רבי נחמן להגיע לישוב הדעת,

וכך אולי נוכל גם להגיע לשמחה.

פורים שמח!!!

שיהיו אלו ימים של שמחה וטוב, ושנהפוך הכל לטובה.

#מאמרלפורים #פורים #רחלוינשטיין

0 תגובות