פרשה של פגישות ופרידות.
סופים והתחלות.
בפרשה זו אנו פוגשים את הזקנה,
ונפרדים משרה, אברהם וישמעאל.
ופוגשים את רבקה,
ואת האהבה החדשה –
ויאהבה.
אנו פוגשים חסד – חסד של אמת.
ושרויים באווירה של סיכום,
פרידות,
סגירת מעגלים.
ואברהם זקן בא בימים.
מושג חדש בא לעולם -
הזקנה.
אברהם הוא הראשון שמזדקן.
ומהי זקנה?
אז בניגוד למקובל בעולם המודרני,
ביהדות הזקנה היא זכות.
ברכה.
זקנה –
מסבירים חז"ל זה קנה חכמה.
(קידושין ל"ב ע"ב)
והחכם עיניו בראשו.
בפשטות – משמעות הדבר,
אדם חכם הוא אדם שמביט סביבו.
מבין עניין.
בעל השפת אמת (תרס"ד) מסביר - החכם עיניו בראשו,
כלומר שמבטו מופנה כלפי מעלה.
אל שורשו.
הזקן מבין את המוגבלות של החיים.
לא חיים לעד...
הוא מאד מודע לכך.
וביכולתו למנף הבנה זו.
לא לשקוע אלא לפעול.
להבין מאין בא ולאן הולך.
ועיניו בראשו –
הוא מנסה לראות מה שורשו.
מה עניינו בעולם.
כי לכל אדם יש לו שליחות מיוחדת.
שורש.
ייחודי.
בעל השפת אמת מוסיף שאברהם היה זקן,
ובא בימים.
ש כאן שני דברים.
כמובן שבפשט אלו עניין אחד.
אך בעל השפת אמת מסביר שבא בימים –
אברהם הבין שלכל יום יש אור מיוחד.
והיא היה צולל,
בא,
נכנס לפנימיות של אותו יום.
היא התבונן בייחוד שלו,
כאדם.
ובייחודו של כל יום ויום.
כי בכל אדם יש חידוש,
ובכל יום יש חידוש.
וצריך להיות בקשב,
בראיה.
להיכנס בפנימיות הימים.
ולמצות אותו.
לראות אותו.
להיות בו.
שנזכה כולנו לחכמה כזו,
של זקנה.
ולבוא בימים.
בכל יום.
שבת שלום!
コメント