חיפוש

עבודה בפרשה | פרשת תזריע | הרבנית שריג

שש וחצי שנים לאחור. אנחנו נמצאים בבית חולים הדסה הר הצופים בהתרגשות עצומה.

זה עתה נולדו נכדינו הראשונים. ממהרים לצאת…הם באו לעולם 3 חודשים מוקדם מן המצופה ו – קטנים מאד. הבטנו עליהם ואז אחד אל השני. שני ילדים בגודל כף יד. אחרי עשרה ימים שמענו לראשונה על אימת הפגיה – אצל אחד הילדים נתגלתה, תופעה שמוכרת אצל פגים, תופעה בה נוצר נקב זעיר במעי הדק (הדק משערה). סיבוך זה הצריך כמה ניתוחים עד שבחסדי שמיים התנקזו הפרשות הגוף בחזרה כמו אחרי הלידה, במה שמקובל לחשוב שהוא תהליך פשוט וטבעי. שנה וחצי אח”כ עם תפילות והודיה לה’ יתברך על חסד ללא גבול, אנחנו בסעודת הודיה, בשמחה גדולה מחולק לאורחים נוסח מעוטר של ברכת “אשר יצר”. שני ילדים קטנים מתרוצצים עם חולצות עליהן כתוב: “נס גדול היה פה”. ואצטט את ילדי שאמרו בהבנה גדולה: “נס אחד על כך שהילד יצא בשלום ובבריאות מכל התהליך הממושך ונס שני שאחותו גדלה ולא עברה תהליך כזה.” וזה מה שכתוב בפרשה:

“וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא” (ויקרא יג יח)

פרשת השבוע שלנו מאפשרת לנו להביט על דבר בסיסי וראשוני בחיינו: המערכת הפיזית שלנו. כל עוד היא פועלת בצורה שאנחנו רגילים לכנותה “נורמאלית”, הכל טוב! ברגע שיש לנו משהו שפועל שלא כשורה – מבחינתנו ” המערכת התקלקלה” – היא לא פועלת כמו ש”היתה צריכה לפעול”. ברגעים של טלטלה אנו נפעמים מגודל החכמה הבריאה המתגלה בגוף. מתחילה הפרשה ואומרת “אשה כי תזריע וילדה…”, הרי זהו נס מעין כמוהו. מזרע פעוט, נרקמים שתי ידיים, רגליים, איברים פנימיים פה וחיוך… והכל פועל מתוך תיאום מדהים שהרבה פעמים אנו מודעים לו רק כשהוא חס וחלילה כבר לא… לפני כמה שנים הייתי נוכחת במסגרת עבודתי בניתוח קיסרי. למזלי הטוב, היה הניתוח מלווה בהסברים והדגמה הנוגעים לחלקים הפנימיים בגוף. באמת, לא הצלחתי לסגור את הפה מרוב תדהמה, מי יכול לראות את בליל האיברים והקישורים המסובכים ולהישאר אדיש לרחמיו העצומים של הקב”ה שמחזיק אותנו רגע אחר רגע בחיים? איזה חוכמה מעוגנת בכל התהליך. חישבו על הפעולה הפשוטה של האכילה: אנחנו מכניסים לפינו את האוכל ויש מנגנון שגורם לו לרדת ולא לעלות בחזרה, הגוף מפרק את המזון בעצמו ומפריד את חלקי המזון לחומרים שונים, חלקי הגוף מקבלים כל אחד בדיוק מה שהוא זקוק לו מן האוכל, חלק נשלח למערכת הדם, חלק לעצמות וחלק לבשר, כל הפסולת הנותרת – יוצאת מן הגוף ללא פגע. כולה אוכל. האמנם? לא בכדי תקנו לנו חז”ל לברך ברכה מיוחדת, כשהאדם יוצא מן השירותים ברכת “אשר יצר”: “…אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת. ברוך אתה ה’ רופא כל בשר ומפליא לעשות” (ברכות ס’, ב’).

ראיתי בשם רבי ירוחם המשגיח ממיר שהיה אומר שאם אדם היה יודע מה שנעשה בגופו מהרגע שנכנס אוכל לפיו ועד שהוא יוצא מן הגוף, היה שולח מברק לביתו להודיע שהכל עבר בשלום… (ברכי נפשי ויקרא רס”ה) הרפואה נמצאת כבר בגופינו, פלאית, מדהימה, התורה מדגישה לנו שנזכור שהקב”ה כבר שם כל דבר במקומו. ולכן, אמנם כשבאים על אדם חוליים צריך ללכת לרופא ברמת ההשתדלות הפשוטה אך במקביל עליו לבחון כמידת יכולתו, את העניין הרוחני שנמצא בשורש מחלתו. זאת גם הסיבה שכשאדם מגלה חס וחלילה נגע בגופו, אל מי הוא הולך? לכהן.

שרה היא אישה בשנות החמישים המוקדמות, עובדת סוציאלית במקצועה לפני כמה שנים התגלה אצלה סרטן. אחרי תהליך ארוך וכואב היא הבריאה. שש שנים אח”כ פרצה המחלה שוב, שרה מדוכדכת מאד הפעם המחלה בשלב מאד קשה, היא מוצאת שמחה במשפחתה ובחבריה אך בבסיס היא מעידה על עצמה שהיא אמנם רוצה לחיות אבל לא נהנית מהזמן שנותר לה כי היא מוגבלת, כואבת ועייפה מאד. היא מבקשת לעבוד והיא אומרת שהמחשבה החזקה ביותר שמעציבה אותה היא:

בלי בריאות אין ערך לחיים 1. האם זאת האמת שבלי בריאות אין ערך לחיים? כן, אני לא יכולה לעשות מה שאהבתי לעשות, אני מכבידה על כולם וההוצאות בגלל המחלה הן עצומות וקשות. 2. האם את יכולה לדעת בוודאות שבלי בריאות אין ערך לחיים? כן. 3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שבלי בריאות אין ערך לחיים? אני מאד מדוכדכת, אני בוכה הרבה, אין לי סבלנות וכח. כל דבר מרגיז אותי, אני רוצה שיעזבו אותי בשקט, אני עצובה, לא מרוצה ממה שעשיתי, ממה שהספקתי בחיים, הכל נראה לי חסר טעם. 4. מי תהיי בלי המחשבה שבלי בריאות אין ערך לחיים? חיה, לא מתעמקת במה זה ערך, וגם (היא צוחקת) מתעמקת במה זה ערך מנסה למצוא מה המצב מאפשר לי לעשות

היפוכים: בלי בריאות יש ערך לחיים אם אני עדיין חיה יש לזה משמעות אולי העבודה שלי עכשיו זה למצוא מהי. אני יכולה כשיש לי כח לפגוש את מי שאני רוצה, חברים שמעוניינים לבוא לבקר, אני יכולה אפילו לבקש שיבואו. אולי זה הזמן להגשים חלומות, בעבודה שלי כעובדת סוציאלית, ראיתי וטפלתי בדברים שחלק מהם זה סיפורים שחייבים לכתוב אותם, סיפורים אנושיים מדהימים, מענינים וחומר לימוד מקצועי ממשי. אף פעם לא ניסיתי, אבל אני יכולה לנסות לספר אותם למישהי שיודעת לכתוב. אני מבינה שאין לי הרבה זמן אבל יש לי בחירה איך להתייחס לזמן הזה. (אנחנו משוחחות על מה הוא הערך מבחינת האנשים שאוהבים אותה ואז היא אומרת) בלי בריאות יש ערך לחיים שלי בעיני הילדים שלי, זה הזמן שעם כל הכאב, אני צריכה לחשוב מה באמת להגיד להם ולהשאיר להם. בלי חולי אין ערך לחיים יש דברים שבאמת מבינים רק כשאנחנו מנועים מלעשות. יש מקומות בגוף שכואבים לי, לא ידעתי שהם קיימים בכלל. (אני אומרת לה שכתוב שיעקב אבינו ביקש חולי, שאדם לא ימות פתאום אלא יהיה לו זמן ליישב דברים עם ילדיו, שרה אומרת שהיא חייבת לברר איתו את הרעיון הזה…) זה שיש הידרדרות פיזית בגיל מבוגר, ממריץ אנשים לעשות יותר כשהם צעירים, מי שרואה את מצבי מבין שצריך לנצל את הזמן שאנחנו חיים. דווקא בטיפולים הקשים ביותר שלי, ראיתי איך זה מעורר אנשים סביבי להתפלל יותר.

#עבודתהמידןת #ביירוןקייטי #שולמיתשריג #פרשתהשבוע #שולישריג #פרשתתזריע #שיטתביירוןקייטי #הרשריג #עבודתהמידותבפרשה

0 תגובות