Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility עבודה בפרשה | פרשת צו | הרבנית שריג
top of page

עבודה בפרשה | פרשת צו | הרבנית שריג

פורים שמח, כמה מצוות יש לנו בחג הזה, ולא לכולם כ”כ פשוט לקיים אותם. רב באחת הקהילות קרא אליו לאחד מהגבירים החשובים שבה ואמר לו: שמע נא, אתה ב”ה עשיר גדול. ממש לידך, לעומת זאת, גר יהודי עני ואביון. אני בא מבקש ממך שים עינך וליבך, אולי תוכל לעזור לו?! ענה לו העשיר: אני אמנם רואה בעוניו ואמנם חשבתי על כך, אך לא אוכל לעשות זאת. כי צריך אותו אני בדיוק במצבו זה, כדי לקיים בהידור פעם בשנה : …מתנות לאביונים. וזה מה שכתוב בפרשה: “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה”. (ויקרא ו ו ) במזבח העולה הנמצא בעזרה דאגו שתהיה אש מבוערת תמיד. האש אמנם ירדה מן השמיים, אך היתה הזנה של האש שלוש פעמים ביום על ידי הכהנים. במזבח היתה מעורבת אש מלמעלה ואש מלמטה. ומה היה מיוחד באש זאת? היא היתה מקור כל הדלקה אחרת במשכן. ממנה הבעירו את נר התמיד במנורה ולמזבח הקטורת. מכאן לומדים, מסביר הרב שמשון רפאל הירש: “יש רק מקור אחד לאש – דת, משם יש להדליק כל אש במקדש…. החדרת הרוח בחיים תלויה בהקדשת המעשים לתורה.” כלומר, כל מה שאנחנו מבעירים בנפשנו – רק ממקור אחד הוא צריך להיות ניזון. מסופר על הרב מבריסק שכשרצו לבנות את בנין הישיבה היה נדבן גדול אחד שביקש לבנות את כולה מכספו. הרב מבריסק לא הסכים ואמר לו שיקבל ממנו רק מחצית מהסכום כדי שגם אחרים יהיו שותפים במצוה. . הנדבן ניסה ללחוץ ואמר שהוא מעונין לבנות לבד את הכל. אם כך, אמר לו הרב מבריסק, גם את המחצית אני לא בטוח שנכון לקבל ממך שהרי אתה רוצה לבנות מתוך גאוה…. אש תמיד – היא האש שמלמדת אותנו מהי המחשבה שמאחורי מעשינו. גם אם המעשה נראה כליל השלמות, מהי האש המבעירה אותו ? האם היא “אש זרה” או “אש תמיד”? ואמנם קראתי כי בשמו של הבעל שם טוב אומרים להגיד פסוק זה כסגולה לסילוק מחשבות זרות. מסביר המגיד מעזריטש שהפסוק עצמו מלמד על כך ויש לקרא אותו “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ – לֹא תִכְבֶּה”. שכשאדם דואג שתמיד תהיה בליבו אש התורה היא עצמה מכבה את ה”לא”. מה המניעים שלנו, מה עומד מאחורי המחשבה שלנו? האם היא תוצאה של משהו אמיתי, נכון? האם היא מגובה במיקוד, ביניקה ממקום התורני? או יש בה נגיעה אישית “המתחפשת” לצדק משמעותי כל שהוא?

משה חושב שהבן שלו צריך להפסיק ללכת עם שערות ארוכות וצריך להסתפר: המחשבה: הוא צריך להסתפר 1. האם זאת האמת שהוא צריך להסתפר? כן 2. האם אתה יודע בוודאות שזאת האמת שהוא צריך להסתפר? כן, זה לא מתאים, זה מבייש, מראה שלא חינכנו אותו כמו שצריך. 3. איך אתה מגיב כשאתה מאמין למחשבה שהוא צריך להסתפר? אני כועס, אני מתרגז עליו (גם על דברים אחרים), אני חושש שהוא יוצא לתרבות רעה, אני מרגיש שהוא עושה דווקא, הוא מתעקש כדי להרגיז אותי, אני מתבייש להציג אותו שפני אחרים. 4. מי תהיי בלי המחשבה שהוא צריך להסתפר? נינוח, אוהב, קשוב לו, סבלן, זוכר שהוא בן 16…

ההיפוכים: הוא לא צריך להסתפר כי הוא לא מסופר – המציאות מוכיחה שכנראה אין לו צורך כזה. כי הוא צריך את תקופת המרד שלו כנראה, כי כך הוא תופס את עצמו כרגע וזה מה שמתאים לו כך הוא רוצה שהסביבה תתפוס אותו, אחר מהוריו, שייך לחברה מסוימת. עצמאי בדעותיו. אני צריך להסתפר במובן של לעשות מה שמצפים ממני, להבין שהצורה החיצונית שלי משמעותית לאחרים כמו ששל הבן שלי משמעותית מבחינתי. מבחינה חיצונית לשמוע מה אחרים אומרים על ההופעה החיצונית שלי, ללכת עם עניבה כשהמעמד דורש את זה. לא ללכת עם קרוקס כשזה מפריע לאשתי.

0 תגובות
bottom of page