סימנים בדרך לפרשת ויצא | רחל וינשטיין

יעקב יוצא.

מבית אביו,

מארץ ישראל.

לדרך.

דרך ארוכה.

מפותלת.

כשמו, יעקב.

הוא מגיע לבית לבן,

שלכאורה שמו משדר יושרה וטוב.

לבן – צח, נקי וטהור.

לא?

לבן בן בתואל, הוא לבן מתעתע.

יעקב מגיע לבית לבן ונתפס ברשת השקרים והרמאות.

ושוקע.

נתקע.

קשה מאד לצאת מבית לבן.

האבות סללו לנו דרך,

והדרך שאותה סלל לנו יעקב היא הדרך הקשה.

בלשון השפת אמת: “כי הנה פרשת ויצא הוא מה שהכין יעקב אבינו עליו השלום תיקון ודרך גם למי שאינו זוכה להיות בפנים.” (פרשת ויצא תרמ”ה)

יעקב יצא  – וסלל דרך ליוצאים. השאיר סימנים בדרך.

יעקב יוצא מבאר שבע, הולך חרנה.

 “ויפגע במקום”.

הוא יצא מבית הוריו, ומגיע למקום. ופוגע בו. פוגש אותו. ופוגש בו את הקב”ה.

חז”ל למדו ממילים אלו שיעקב תיקן תפילת ערבית, ובמקום זה יעקב חולם חלום.

על סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

לפני שיעקב הולך לישון, וחולם, הוא מתארגן לקראת השינה.

“ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו”.

בעל השפת אמת מסביר שאבנים מסמלות אותיות, אותות.

ויעקב הוא איש האמת, איש התורה.

יעקב הבין שהעולם כולו מלא ברמזים, בתובנות, באותיות התורה.

אך לפעמים האותיות אינן מסודרות.

וישם מראשותיו – הוא סידר אותן.

כי ישנם מצבים ומקומות שבהן אותיות התורה גלויות לנו במציאות, וישנם מקומות ומצבים שבהם הן נסתרות, מבולבלות. בערבוב ובהסתר.

ובמקומות של ההסתר,

אנו נקראים לשאוב כח מיעקב.

שיצא מבית אביו אל בית לבן.

אל מקום ההסתר.

ובדרך נדר נדר,

וסידר את הדברים בראש.

כי בדרך הארוכה והמפותלת,

ידע שיזדקק להכנות הללו.

לבהירות הזו.

למחויבות הזו.

לעיתים גם אנו מחפשים אותות בדרך,

את אותיות התורה במציאות.

ולא מוצאים.

מוצאים רק בלבול.

אותיות מבולבלות.

ובמקומות האלו צריך להיזכר ברגעי הבהירות –

בהן האותיות הו מסודרות.

ואולי נדרנו מעין נדר –

מעין חבל,

שאם נאחוז בהם נוכל לשוב אל ארץ נושבת.

שבה ראינו את אותיות התורה המאירות.

שחור על גבי לבן.

ולהיזכר שהאותיות הן בכל מקום,

רק שלפעמים הן נסתרות ומעורבבות.