נראה נראה | פרשת וירא | רחל ויינשטיין

השבוע אנו פוגשים את אברהם איש החסד,

בפרשת וירא.

פרשת עמוסה ביראה.

פוגשים את אברהם,

באהבה וביראה.

בחסד ובגבורה.

בבגדיו שלו,

ובבגדים מושאלים.

לא במידה...

הפרשה נקראת וירא,

ופותחת במפגש בין אברהם לקב"ה.

ה' נראה אליו.

בפתח האוהל.

כחום היום.

ובמעבר חד –

אברהם חוזר לתפקידו בקודש,

איש החסד,

מכניס האורחים.

ומלמד אותנו שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה.

אברהם שותף.

הקב"ה מבקר חולים,

ואברהם מכניס אורחים.

פועלים זה לצד זה.

השותפות נמשכת ומודגשת -

מיד לאחר הכנסת האורחים הנמרצת של בית אברהם,

הקב"ה "נאלץ" לספר לאברהם על תוכניותיו.

על גורל סדום ועמורה.

"המכסה אני מאברהם"?!?!

השותף לבריאה.

השותף למעשי החסד.

והשיחה שמתפתחת מתוך שיתוף זה היא שיחה מפתיעה ביותר.

הקב"ה משתף את אברהם,

ואברהם מתווכח.

ניגש.

לשון מלחמה.

אברהם לא מקבל את הדין.

הוא שואל. בודק.

מנסה.

מנסה להציל את תושבי סדום ועמורה,

וביניהם לוט.

ומרגיש שותף,

אחראי.

אחראי לגורל אנשי סדום,

רעים ככל שיהיו.

לבסוף הוא נכנע,

אך לאחר מאבק.

בהמשך הפרשה -

אנו פוגשים את אברהם,

איש החסד,

נבחן במידת היראה.

מכופף ראש,

מתחיל במעשה,

בלתי נתפס.

אברהם עומד כעבד לפני רבו.

לא כשותף.

אברהם עומד בהכנעה.

ומקבל.

את גזר הדין.

ויוצא לדרך,

לך לך,

לעקוד את בנו.

את יחידו.

אשר אהב.

ואשר זכה לו רק לאחר שנים רבות.

בעל השפת אמת מסביר שה' מנסה את אברהם ביראה. (תרמ"ג)

כי אברהם הוא איש החסד.

והקב"ה בוחן האם אברהם מסוגל לעבוד אותו גם במידה אחרת,

במידה שאינה שלו.

להתמסר –

ולצאת מעצמו.

לצאת מן התפקיד שהיה רגיל למלא.

של חסד והכנסת אורחים,

של שותפות,

ושיח.

ולירא.

ולעקוד.

ואברהם מצליח.

לעבור את המתרס,

לפשוט את מידת החסד.

ולעטות יראה.

השפת אמת מדייק שכאשר אברהם רואה את המקום, מקום העקידה, כתוב וירא את המקום מרחוק.

במידת ביראה יש ממד של ריחוק.

ואפילו את זה מוכן אברהם לבלוע.

להתרחק מהקב"ה לכאורה.

אך בסופו של דבר –

לאחר שאברהם עומד בניסיון,

"עתה ידעתי כי ירא א-הים אתה,

אברהם זוכה להיראות.

אברהם מכנה את המקום, מקום העקידה, ה' יראה.

ההר אותו מכנה ה' יראה,

הוא לכאורה המקום שאברהם היה ירא את ה', לא המקום שבו ה' ראה את אברהם?

אך אברהם מבין שכאשר עמד בניסיון הגדול,

היה ירא את ה',

וראה את ה',

ה' ראה גם אותו.

ה' יראה.

בהר הזה ה' ראה,

ונראה.

מדת היראה –

היא ראיית ה'.

ההבנה שהוא נמצא בכל מקום,

ובכל רגע.

וצריך לירא אותו,

ולראות אותו.

אך לעתים נראה שהירא אינו נראה.

יש כללים.

נוקשים.

הקרבה.

היכללות.

אך סיפור העקידה,

והפרשה הזו בכלל,

העוסקת ביראה,

ועוד אוזו יראה...

רווית מפגשים.

נראות.

הקב"ה מבקר את אברהם החולה בתחילת הפרשה,

נראה אליו,

רואה אותו.

וסיפור העקידה חותם ביראה ובנראות.

בהר שבו ה' נראה, ורואה.

אברהם נקרא לעבוד את ה' באהבה וביראה.

בחסד ובגבורה.

בדרך שטבעית לו,

ובדרך שלא טבעית לו.

זה הניסיון הגדול שבעקידה,

הניסיון הגדול ביותר שבו התנסה אברהם.

גם אנחנו נקראים לעמוד מול ה'.

עם סך כל התכונות שבהם ניחנו.

להיות אנחנו.

אך לעיתים אנו נקראים לצאת מעצמנו.

להיות במידה שהיא לא טבעית לנו.

להתמסר.

ולקוות שנראה את ה',

ושה' יראה אותנו.

שנחווה מפגש.

וברכה גדולה.

שבת שלום!