אברהם איש החסד,
אברהם אוהבי,
בפרשה זו נבחן במידת היראה.
אברהם מצווה לעקוד את בנו. לעשות מעשה המנוגד לטבעו.
כך מסביר השפת אמת.
אברהם כה קרוב לקב”ה,
ה’ נראה אליו.
ואינו מכסה ממנו.
אך בדרך לעקידה הוא רואה את המקום מרחוק.
אברהם, אמנם אינו איש היראה אך הוא ניחן בראיה.
“וירא אליו ה'” –
ה’ נראה אל אברהם.
פוגש אותו.
אברהם רואה שלשה אנשים.
ומיד נרתם למשימה – לארח אותם.
לראות אותם.
גם את אנשי סדום אברהם רואה, ואת לוט.
והניסיון הגדול של אברהם – זה לראות,
אך לא בדרך שרגיל לראות.
אברהם נושא את עיניו ורואה את ההר מרחוק. ההר שבו יראה ה’.
כשיצחק, בנו יחידו אשר אהב, פונה אליו, הוא עונה “הנני בני”.
וכשבנו שואל איה השה לעולה,
הוא עונה שהא-הים יראה.
בני.
בעל השפת אמת מסביר שכמו שה’ ברא את העולם הפיזי בעשרה מאמרות, אברהם המשיך את מעשה הבריאה בעמידתו בעשרה ניסיונות.
אני נקראים להלך בדרכיו של אברהם אבינו.
איש החסד שעמד בניסיון היראה.
שראה.
והיה ירא. את הא-הים.
שראה מקרוב ומרחוק.
ואנו נקראים גם כן.
לראות את הסובבים אותנו.
לראות אותם.
ולפעמים לקחת צעד אחורה, ולראות שוב.
בצורה אחרת.
אולי בראיה של יראה.
עם פרספקטיבה,
לירא את הא-הים.
שנזכה.
שבת שלום!
את ההר, אברהם רואה.
את ה’, אברהם ירא.
אך ישנם דברם הנעלמים מעיניו.
