“מצב מצה” | מיכל כהן חי

בליל הסדר היינו נוסעים תמיד לירושלים. עושים את הסדר אצל סבא אהרון וסבתא עטרה. לסבא שלי היתה גלימה מיוחדת לליל הסדר וכל שנה הייתי מחכה מחדש לאליהו הנביא שיכנס בדלת שנפתחה בשבילו. הם לא היו שומרי תורה ומצוות, אבל כשאני נזכרת בליל הסדר הזה נהיה לי חם בלב. מה הזיכרון שעולה לך כשאת חושבת ילדות וליל סדר? (מוזמנת לעצור רגע, לתת לו לעלות, לנשום אותו ואפשר גם לכתוב..) כי ליל סדר הוא קודם כל זיכרון ילדות. לכולנו יש. כזה או אחר. ומה שעושה זיכרון חם בלב זה פותח אותו – מחבר אותנו לרגש. ואז, אז אפשר לעבוד. אז מכל השפע של התבוננות שהזמן הזה מציע לנו – בואי נתבונן בקצרה באחד מהם. ביומן שלי כתוב שביעור חמץ עוד כמה ימים. אבל האמת היא שאני עושה כבר ביעור חמץ שבועיים. חדרי הלב, הארונות והמגרות שחלקן לא פתחתי מזמן מחכים לי. איך אני יודעת ממה להתחיל? פשוט. ממה שהכי דחוף. ממה שחמוץ לי. התחושה החמוצה הזו בלב, של רגשות לא מעובדים, של משהו שאני שומרת שם, של תחושת פיספוס והחמצה. זה הזמן לעבוד איתם. לפתוח חלון, לאפשר לאויר חדש להיכנס פנימה. מה עוזר לי במיוחד בימים האלה? ההתבוננות במצב חמץ מול מצב מצה. החמץ (שחייבת להודות שמאד מאד אוהבת…) יש בו 4 יסודות – עפר, מים, רוח ואש. עפר – החיטה שבאה מהאדמה, המים איתם לשים, הרוח/האויר – ההתפחה של העיסה ואש – האפיה. במצה יש רק 3 מרכיבים – עפר, מים ואש. אין אויר. אין רוח. במפגשי “מסע בחלה” שאני מקיימת – אני רואה תמיד את ההתפעלות שיש לנשים אחרי שהעיסה תופחת ורואים כמה תפחה וגבהה. “איך יצא לי מדהים! איך תפח לך.. לי לא” בשלב הזה אני מסבירה כמה מדויק לברך על העיסה בדיוק כשאנחנו רואות “איך יצא לנו” ולזכור שבלי הסייעתא דשמייא של בורא עולם – אין כלום. ואז – כשמתחילים לעבוד עם הבצק – רואים את כל הרוח יוצאת מהמפרשים (או מהקערה..) מצה מלמדת אותנו משהו על צניעות וענווה. “לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה..” כן, אני עשיתי, כן התכוונתי והשתדלתי. אבל את מה שיצא, “את זה” – את סך כל הדברים, עשה לי בורא עולם. ככה מדויק. כמו שמתאים לי עכשיו. אז מצה, נטולת אויר ורוח – מלמדת אותנו שיעור חשוב. הבנת מקומי בעולם והיא רומזת לעניין הביטול והאמונה. ולא בכדי היא מכונה “מאכל האמונה”. אם תתבוננו רגע, באמת, תראו שלרוב, מה שקשה לכן ולי זה בגלל שאנחנו מלאות ברוח, מנסות לנהל את העולם, מתעצבות וכועסות כשהוא לא מתנהל בדיוק כמו שרצינו. אז אני בימים האלה מתרגלת “מצב מצה”. מה שאתה רוצה השם, ואיך שמתאים לי. (שלפעמים זה ממש לא מה שאני חושבת שמתאים לי, זה מה שאתה יודע ומכוון אותי אליו) קמה, עושה, משתדלת אבל משתדלת לזכור שמאחורי כל “הצלחה” או “כישלון” שם אתה. ענווה. ביטול הגאווה. אמונה. להתחיל לנקות ככה את חדרי הבית ואת הלב – זה סיפור אחר. מאוורר יותר ומלא בשמחה ואמונה. אז עוברות “למצב מצה”?… פסח כשר ושמח לך ולמשפחתך,

מיכל כהן-חי, “מסע אישה” – יועצת, סופרת (“תפילילה”), הרצאות ומפגשי השראה וכתיבה מרגשים לנשים.

0 תגובות