מסע תובנות לחיים

מסע לפטרה, אהרון הכהן

בשבוע האחרון קראנו את פרשת מסעי, וכמיטב המסורת של אשירה שמים יצאנו לפטרה שבירדן להילולת אהרון הכהן. בכל שנה הנסיעה הזו מקבילה לפרשת מסעי שמדברת על מסעות בני ישראל במדבר ומרתק לראות בצורה מוחשית את הדברים.

השנה הגענו לכותרות..בווינט. והמסע הזה הוא נושא השיעור שלנו, התובנות שלנו שצמחו מתוך הדבר הזה.

כל אחד מאיתנו חזר בתחושה של עילאיות והתרוממות הנפש בהתאם לגודל המניעות שהיו, דבר שחווינו הפעם ולא נתקלנו בו כל השנים.

רבי נחמן מדבר על המניעות שיש  “ובפרט שרוצה לסוע לקברות צדיקים”…

המקורות היהודיים מדברים הרבה על מעלת ההשתטחות על קברי צדיקים. יהושוע בן נון וכלב בן יפונה השתטחו במערת המכפלה. כותב הגאון מוילנא שמאז שחרב בית המקדש עיקר הישארות השכינה היא בקברי צדיקים.

כתוב בתהילים: ” טובתי בל עליך , לקדושים אשר בארץ המה”. ומפרשים שכאשר אתה בא להתפלל בקברות צדיקים אומר הקב”ה אני גומל לך טובות לא בגלל זכויותיך אלא בגלל הקדושים אשר בארץ המה- זכויות הצדיקים.

הנסיעה לירדן כרוכה בהרבה לוגיסטיקה ותיאום עם הרשויות, ליווי משטרתי, סידור של ויזות וכו’… וכבר 4 שנים שאנחנו עושים את זה וזוכים להגיע ב”ה.

השנה חווינו דברים אחרים, שוטרים שהשכרנו את שירותם חיכו לנו במעבר הגבול כמו תמיד שאמורים היו ללוות אותנו.

כבר במעבר הבנו שלא הולך להיות פשוט, עברנו בידוק מדוקדק למרות שהקפדנו על ניראות שלא מסגירה את היותנו יהודים דתיים. ה’שב”כ’ הירדני הגיע ונתן הנחייה שאסור לנו לעלות לקבר נכון לעכשיו ושיעדכנו אותנו בבוקר מה קורה.

לאורך כל השהות שלנו הייתה אוירה של עוינות ורדיפה וכל אקט בעל אופי דתי נאלצנו לעשות בהיחבא.

בשמורת הטבע בפטרה היה אפשר ממש לראות את כוח הגנים היהודיים , מטען גנטי של כוח רצון עצום שהוביל כל אחד מאיתנו.

באמצע הדרך עשינו הערכת מצב של כמה זמן נותר לנו להליכה רגלית עד לאזור הציון והגענו למסקנה שכמות המים ברשותנו לא מספיקה עבור הקבוצה להליכה ב45 מעלות חום … סיכמנו שנגיע הכי קרוב שאפשר ונודיע לקבוצה שלנו שעשינו מאמץ ומפאת המניעות נסתפק בהגעה קרוב למקום הציון.

לא השלמתי עם ההחלטה הזו וניגשתי למדריך משרד התיירות ולמפקד הארוע ובאנגלית רהוטה הסברתי לו שמדובר מבחינתנו בתקרית דיפלומטית שבה הם מסכנים את המשתתפים שלנו לאחר שכבר קיבלנו אישורים והכל סודר ושלום מראש. ואם יהיה צורך לערב את חברת הביטוח בשלב הזה הם יסתבכו מאוד בגלל כל התנהלות שלהם. הקבוצה שלנו תגיע בכל מקרה למקום הציון ואם מישהו יפגע בדרך הם מסתכנים בתביעה. כנראה שהדיבור התקיף פעל הם הבינו שיש להם אחריות אישית והייתה התייעצות ביניהם שבסופה, הם הרימו טלפונים והזמינו אלינו את הג’יפים שלקחו אותנו

אבל….הורידו אותנו לא במקום הנכון כדי לחזור ולקחת עוד נגלה…במקום עלייה של שעה הלכנו שלוש שעות כדי לעלות עוד שעה.

וכאן אני רוצה לחזור למסע הפנימי שבתוכי, כמה פעמים בחיים מגיעה סוג של שבירה בנפש לאחר שטיפסנו על הר גבוה והשקענו מאמצים ובבואנו לראש ההר אנחנו רואים שכבר יש אנשים בראש ההר שהגיעו מזמן ובחזרה לסיטואציה שלנו, אני שומעת מהם שכבר חגגו בר מצווה לבן שלי התפללו ונעלו את הציון. המשכתי לעלות במטרה להגיע ויהי מה.

בפרשת דברים נכתב, “אלא מסעי בני ישראל”- מסביר רבי נחמן שמשה רבנו לא בא להכפיש את עמ”י אלא לומר שהם הגיעו למקום של הקליפות ולכן נפלו שם. מדבר זה מקום שבו שולטים כוחות לא טובים.

ובנקודה הזו הרגשתי שלווה פנימית וקול שאומר לי, עשית מאמץ, השתדלת. תרפי.

העבודה האמיתית כרגע היא לראות איפה את נמצאת האם כל הכיסופים שלך ילכו לסטרא אחרא כי עכשיו את תיכנסי לייאוש ולעצבות ותרגישי שפיספספת את העולם. או שתביני שהכל כל כך מדויק שבנקודת ההתמוטטות תצליחי לחייך.

הסיטואציה הזו מתוארת הרבה אצל רבנו כחוסר הצלחה, מקומות שבהם יש לך רצונות וכיסופים טובים ואתה לא מצליח להגיע.

זה המעבר ממשיח בן יוסף למשיח בן דוד, מאפיין גדול של התקופה הזו הוא חוסר ההצלחה ומה הפתרון לכך-תפילה. ‘ואני תפילתי’.

הסוד העצום לקראת הגאולה הפרטית והעולמית הוא שהדרך להגיע לתיקון זה הגעגועים והרצונות הטובים. למרות הכישלונות והנפילות שבדרך.

בסיכומו של עניין, אני מגיעה לשער הנעול ואומרת למפקד הארוע שטיפסתי עד לכאן כדי להיכנס ואני רוצה להיכנס. הוא נותן לי להיכנס וסוגר אחרי את השער. כשאני נכנסת אני מרגישה שאני לא יכולה להתפלל כי כל החברים בחוץ…. אני יוצאת אליו ומבקשת ממנו להכניס את כולם בתורות של 10 איש בכל פעם, לאחר שהסכים התחילו דחיפות והשער נסגר.. ובמקביל קיבלנו הודעה משרת החוץ הירדנית שאין כניסה ליהודים למתחם עד להודעה חדשה.

הראייה היהודית מדברת על זה שהצלחת-לא אם נכנסת, אלא אם הבנת שהכיסופים שלך כל כך יקרים בעיניו ושהכל ממנו באמונה ובאהבה.

#עבודתהלב #ליקוטימוהרן