חיפוש

"מחשבות רבות בלב איש ועצת השם היא תקום "-דקלה אופל




בס"ד



"מחשבות רבות בלב איש ועצת השם היא תקום "

(לכבוד יום ההולדת של בני, לפני שנה..)



כשאדם נמצא בגולה לתקופה ארוכה כמותי, הוא מחמיץ, מפסיד ומקריב הרבה זמן עם המשפחה הקרובה לו ביותר .

את בני הראשון ילדתי כאן בברוקלין מלווה באימי שהגיעה במיוחד מישראל לעזור לביתה . בעלי היה לצידי ואז עדיין לא ידענו את כול חוקי הנידה. היינו ממש בתחילת התשובה ובתור יולדת טרייה נטלתי אפידורל, תרופת המרגוע והלידה עברה ברוך השם.

כשנשאתי בבטני את בני השני אימי הודיעה לי שהיא לא תוכל להגיעה שוב .בעלי ואני הבנו את משמעות והלכות הנידה והחלטנו שהוא יהיה בחוץ עם ספר תהילים ,אלא אם כן אני ממש אזדקק לו וגם התלבטתי בקשר לאפידורל או לידה טבעית .כל הפקטורים הללו ליוו אותי מתחילת ההיריון עד סופו והאמת שמאוד חששתי .

בעודי בחודש השלישי התבשרתי שבן דודי האמריקאי מתחתן כאן בברוקלין .

שמונה שנים אני בניו יורק ועדיין לא הזדמן לי לשוב ארצה.את החתונות ובר המצוות אני מחמיצה בזה אחר זה ומשתתפת דרך תמונות ששולחים לי במייל, הגעגועים עזים, הדמעות זולגות והתירוץ החוזר ונשנה:

"מחכה לניירות" מעלה כבר עובש .

למזלי התברכתי כאן בדודה ,בנה האמריקאי הגיע לפרקו ומתחתן ,שובל ארוך של מוזמנים מהארץ מגיע לאירוע .

בהיותי בחודש שלישי להריוני, מפנטזת אני כבר על החגיגה הקרבה בעוד חצי שנה .

אני כבר ממהרת לקנות שמלה מותאמת לחודש תשיעי ,כל יום שעובר אני נרגשת מהאירוע המתקרב ואיחוד המשפחה.

אירוע משפחתי ישראלי אותנטי,אירוע שרואים בו את כל המשפחה המורחבת ,צמים באותו היום כי רוצים להתפנק על המנות באולם, מאזינים למוסיקה מקפיצה והכי חשוב שמחים בשמחה של המשפחה הקרובה לך ביותר.


יום החתונה הגיע, בשבע בערב מתחילה החופה,אני כבר מודדת את השמלה באחת בצהריים !מסתדרת לי מול הראי עם בטני העגולה והדשנה , מחייכת ומרוגשת , אירוע משפחתי עם כל קרוביי מהארץ זה חלום שלא ניתן למימוש כאן ואני כה קרובה להגשימו .

בעודי מפליגה במחשבות , כאב חד מפלח את בטני! ,לא זה לא יתכן !

יש לי עוד שלושה וחצי שבועות עד הלידה !,אני מדחיקה את הכאב ,מנסה לחייך, אך לאחר כמה דקות תוקף אותי כאב נוסף רציני יותר .אני מביטה בעצמי בראי ונוזפת:

"את וכל ההתרגשות שלך! תראי מה עשית!" בעלי מביט בי מבוהל ואני פוצחת בריקוד מזרחי,מסיחה את דעתו.

" אני מתאמנת לקראת הערב, בכל זאת לרקוד בחודש תשיעי " …

הוא מביט בי בחשד ואני בשלי .שוב כאב חותך מעוות את פניי .

"אין חתונה, הולכים לבית החולים! " הוא מכריז .

"אין לי כלום " אני מתעקשת.

"אני אסע למרפאה , זו רק אזעקת שווא .יש לי עוד זמן עד הדו דייט " ,מנסה אני לשכנע אותו ואת עצמי .

כאב נוסף שולח אותי להתקשר לרופאה שמורה לי לבוא לבדיקה בקליניקה. אני מגיעה, מחכה בתור האינסופי. הרופאה מבחינה בי ומאיצה בי להיבדק. לפני שהבנתי מה התוצאות ,מזעיקה היא אמבולנס "הצלה" .לא הספקתי למצמץ ולהבין מה מתרחש וכבר אני כפותה וכבולה על אלונקת האמבולנס. שלושה צדיקים נושאים אותי במהירות .כל הפציינטיות והרחוב מביטים בי . אני מפונה בפתיחה 7 לחדר היולדות. כל הדרך אני צועקת :

" יש לי חתונה "!,בקול רם יותר מקול הסירנה .

אני מתעלמת מההשלכות שאני לבדי, ללא בעלי ,כבר פתיחה 7, מאוחר כבר לאפידורל ועומדת ללדת בכל רגע!

שתי דולות יהודיות מלאכיות מתלוות לבחורה שהגיעה ללדת לבד , וגם אותן אני מעדכנת:

"אין לי זמן אני חייבת לזוז לחתונה ,כולם הגיעו מישראל"! .

צינורות האינפוזיה, החיבור למוניטור והינה כבר אני דוחפת את נשמתי מול פניי הרופאה, אך ממשיכה בשלי

"חתונההההההה"…..

כל דחיפה ,כל ציר , אותה צרחה , עד שנשמע בכי תם של תינוקי ,רק אז אני מעכלת את השתלשלות העניינים

והרופאה מחייכת אליי .

"חתונה אין לך גברת, אבל ברית יש !"

הדולות המקסימות מצטרפות "שכל האורחים מישראל יישארו גם לאירוע שלך "!

בעלי וחברתי הטובה הגיעו בדיוק כשהטקס הושלם ברוך השם . אני הבטתי לשמיים כולי הודיה, מברכת את הקדוש ברוך הוא ששינה לי את כל התוכניות וההחלטות, סילק בנקל את כל החששות והפחדים והראה לי שאני מסוגלת בעזרתו הברוכה לעבור הכל ."פתחו לי קצה של חוד ואני עולם ומלואו". החלטנו על הקפדת הלכת הנידה. בלידה אני פחדתי! אבל השם נתן לי לעבור הכול לבד ובהצלחה ,לידה טבעית בלי אפידורל, בלי אימא ובעל. השם הוביל אותי ללידה שכל כך חששתי ממנה 9 חודשים ,ממוקדת אי שם בחתונה , לא מבינה שבעצם אני במרכז אירוע ענק משלי, כולי חסרת מודעות .תחושת הזמן התפוגגה ותוך 20 דקות ברוך השם החזקתי אוצר בידיים .


שנרבה באירועים משמחים ,איחוד משפחות ,נשמח ונברך את היושב במרומים שיודע בדיוק מה טוב לילדיו .

שבת שלום ,דקלה אופל.



0 תגובות