מודעות עצמית – שיעור שני – שינוי – שוש גבאי
מטרת שיעור זה הינה להאיר את הסיבות המונעות מאיתנו לחולל שינויים בחיינו, למרות שנדמה לנו שאנחנו מאד מאד מאד מעוניינים בשינוי.
בהמשך נלמד איך משנים אנשים מבלי לדבר איתם.
תזכורת מהשיעור הקודם:
כדי ששינוי יתממש יש צורך ב-
א. הבנה שכלית (ההשתדלות, המאמצים, התפילות, הרצון) +
ב. הפנמה רגשית (אדם מתבגר בגילו אך לא ברגשותיו ותגובותיו הרגשיות למצבים אינן
תואמות את גילו, הוא נתקע בילדות ולכן קשה לו לממש שינויים – הוא
נתקע ברובד ההפנמה הרגשית)
ג. יישום קיום התנאים של ההבנה השכלית + ההפנמה הרגשית מאפשר שינוי.
מהן הסיבות שמונעות מאיתנו לבצע שינויים?
כל שינוי שנרצה לעשות עלול שלא לצאת לפועל מהסיבות הבאות:
(כל אחת צריכה לסמן לעצמה דבר אחד או שניים משיעור זה, ועליו לעבוד בכדי לשנותו)
•1. פחד
ישנם מספר סוגי פחדים:
א. פחד מהתהליך
ב. פחד מהתוצאה של השינוי
ג. פחד מהכישלון: "אם לא אצליח… אם אבטיח לכולם שאצ ליח להתגבר על הכעס ובכ"ז
אכעס…
ד. פחד מההצלחה: הקושי לשמר את ההצלחה לטווח ארוך ולקיים אותה.
2. מה יגידו…
א. הסביבה (המשפחה, החברים, הילדים וכו’)
ב. ציפיות האנשים: כל שינוי הוא שינוי ב"חוזה" בלתי כתוב. כל החיים הם "חוזים" בלתי
כתובים. כאשר ננסה לערוך שינוי, האנשים שהתרגלו להתנהגות מסויימת מצידינו עלולים
להתנגד – המנהלת רגילה למזכירתה הכנועה והצייתנית, הילדים רגילים לקבל מהאמא
פינוקים כברור מאיליו, הבעל רגיל להתנהגות מסויימת מאשתו, גם אם זה לא מקובל עליה.
רב האנשים רוצים שנשאר כפי שהיינו, ולא נשתנה, והטריגר לערער את הביטחון באמונה
שנוכל לשנות יכול לבוא מכיוון של שאלה כגון: "הרי את לומדת בקורס למודעות עצמית אז למה את צועקת?! והתשובה תהיה "כי אני לומדת בקורס למלאכים ועוד לא קיבלתי
כנפיים…
ציפיות (יש רק בכריות…) הן אחד השרתים של היצר הרע כדי להפיל ולערער אותנו.
3. התמדה – ס ב ל נ ו ת …
4. חוסר ביטחון עצמי
5. מוטיבציה
א. אנו זקוקים לעידוד חיצוני – למצוא חברה מפרגנת התומכת בתהליך השינוי ולדבוק בה, לא
להקשיב למי שאינו מפרגן.
ב. ולעידוד חיצוני – רב האנשים לא עושים שינויים כי אין להם מטרה (בהמשך נלמד שיעור
נפרד על מטרות, תכלית ויעדים).
6. חוסר ידע וחוסר כלים, או חוסר מודעות לכך שבכלל עלינו להשתנות
7. עצלות
8. הרגלים
הרגל הופך לטבע עם הזמן. מתי מדובר בהרגל ומתי בהרגל רע (= אובססיה לדבר)?
הכלל הוא, שכל דבר שקשה לי בלעדיו, הינו הרגל שהפך לרע. אם בגלל שאין אפשרות להתקלח
בבוקר/ לשתות קפה בבוקר – לא נמשיך בשיגרת היום, זהו הרגל רע.
באופן כללי שיגרה (שיגרת הרגלים) הינו דבר טוב ומרגיע המקנה סדר יום ושלווה.
9. רווחים משניים
אנחנו לא עושים שינויים כי יש לנו רווח מהדבר הקודם. למשל: אם אני מרגישה שרק כאשר אני
צועקת מקשיבים לי – יש לי רווח (מקשיבים לי) ולכן לא שווה לי להפסיק לצעוק. אבל אם אבין,
שהבחירה בשיטת הצעקות גורמת לי להפסדים (ההשקעה בצעקה גדולה מהרווח שהקשיבו לי)
ושניתן להרוויח את זה שיקשיבו לי בדרכים שלא אצטרך לשלם את המחיר על הצעקות שלי
(מחיר כגון: הכעס שלי, כאבי הגוף כתוצאה מהכעס, יחסים לא טובים עם הזולת, דימוי עצמי
וחיצוני רע וכו’…), יווצר כאן רווח משני אחר שבשבילו יהיה לי שווה לבצע את השינוי.
דוגמא נוספת: בחורה שבחרה "להיות חולה" והרווח המשני שלה מהתנהגות זו היתה שלא הציקו
לה בנוגע לרווקותה. ברגע שהיא הפנימה שניתן להרוויח שלא יציקו לה בדרכים אחרות (כמו
להתגורר רחוק מהבית) עשתה את השינוי מבלי לשלם את המחיר של המחלה בכל פעם שהגיעה
הביתה.
דוגמא נוספת: כאשר אדם חולה, יש לו לגיטימציה להגיד "לא", והוא מרוויח את הסירוב
"בהסכמה", וללא ביקורת.
ההחלטות שלנו נובעות ברובן מ"חשבונאות": אנחנו חושבים על מה שאנחנו מרוויחים באותו
הרגע, אולם ישנם רווחים מדומים, שנדמה לנו שהם רווחים אך הם ביטויים לעשייה שאינה רוצה
להתמודד עם רגש שלילי.
10. נסיון שלילי בעבר – נסיון לא מוצלח מהעבר, אם היתה טראומה משינוי מסויים בעבר.
11. אבדן האתמול
אחד הפחדים הגדולים ביותר הם שאם אתחיל ואתקדם בעריכת שינויים, ופתאום אבין שחייתי
בטעות 10, 20, 30 שנה בגלל חוסר ידע או עצלות וכד’… אצטרך להתמודד עם הפחד ממה
שהפסדתי בשנים אלו. קשה לנו להכיר בעובדה שכביכול "הרסתי"/ "בזבזתי" שנים טובות
וצעירות יותר בחיי, וחייתי אותם לא נכון.
במקרה זה יבוא "היצר הרע" וינסה לשכנע אותנו שנמשיך לחיות בטעות.
"שבע יפול צדיק וקם"
בתחילת דרכינו בסדנא זו, ולצורך הצלחתה מבחינתנו, עלינו להשליך מעלינו את כל רגשות האשמה והכעס שנובעים ממנה.
משמעות המשפט היא, שאפילו אם צדיק (צדיק הוא אדם רוחני מאוזן ברמה גבוהה) יכול ליפול 7 פעמים ולקום, על אחת כמה וכמה אנחנו, שדרגתנו הרוחנית אינה בהכרח גבוהה, יכולים "לפרגן" לעצמנו נפילות, ולא להתייאש מהן – ודווקא לקום.
פירוש נוסף למשפט הנ"ל: בזכות זה שהוא נפל – הוא קם. כלומר, דווקא העבודה הרוחנית שהוא היה צריך להשקיע בעצמו בכל פעם כדי לקום מן הנפילה: העיקשות, ההתמדה וחוסר הכניעה לייאוש – הם שהפכו אותו בכל פעם ליותר צדיק, כלומר, לאדם בעל דרגה רוחנית גבוהה יותר.
האדם בוחר בכל מצב של נפילה ומשבר באם להתמודד או להתמוטט, באם לעבור "צמיחה" או "צניחה". הכל עניין של בחירה, וכדאי להבין שאי אפשר בלי הנפילות, כי הן שמחזקות אותנו בסופו של תהליך ועוזרות לנו להגיע לגבהים רוחניים/ נפשיים.
חוק התהליך של השינוי
ציפיה מוטעית היא לחשוב שברגע שמתחילים לשנות דבר כלשהו (מחשבה, הרגל, סגנון התנהגות וכיוב’) אנו עולים בגרף תלול ככל שהחודשים נוקפים.
למעשה ובפועל, תהליך הצמיחה של השינוי מורכב משני שלבים:
א. משבר החלמה – ירידה לצורך עליה. כמו שבכדי לקפוץ גבוה עלינו לכופף את הרגליים תחיל ה וככל
שהכיפוף נמוך יותר כך הקפיצה (ההתנתקות מהאדמה) גבוהה יותר, כך גם קיים בהתחלה "משבר
החלמה". לכן יתכן מצב שבו אשה שרוצה להשקיע בשלום בית, בחינוך ילדים מוצאת את עצמה
בתחילת דרכה לשינוי מתמודדת בדרכים שלא נקטה בהם בעבר (לא רק צועקת, אלא גם
מענישה…).
הרעיון הוא להמשיך את התנופה למרות הירידה "הנפילה" ולא להפסיק בשלב זה.
ב. עליות וירידות נשלטות – לאחר השלב הראשון, הקשה, עוברים לשלב שבו ישנה יותר שליטה על
התגובות לטריגרים חיצוניים מצד הסביבה (התנהגות הילדים/ הבעל/ החברה שגוררת את
הצעקות וכו’).
בשלב זה כבר לא יורדים מתחת לנקודת ההתחלה (האופן שבו הגבנו לאירועים אלו לפני
שהתחילה הסדנא). אם נדמה לנו בשלב זה שישנן נסיגות, זה בגלל שאנחנו ברמה גבוהה יותר של
הצלחות.
מודעות
מילים הנגזרות ממילה זו: דם, ידע, דעת, מדע, עת, מעות ו… דמעות
תהליך המודעות שנעשה במוחנו הוא לא תמיד נעים.
דוד המלך בתהילים אומר: "פיתחת שקי ותאזריני שמחה" – הכוונה היא שה’ פתח את שק הדמעות ובכך אזר את דוד המלך בשמחה.
כאשר פותחים את שק הדמעות (באופן מודרך ומכוון ובמודעות נכונה), מגיעים בסופו של דבר לשמחה. מגיעים לשמחה דווקא מהמקום הכואב.
"אין שמחה כהתרת ספיקות" – השמחה/ האושר הגדול של האדם הוא כאשר הוא יודע מי הוא, מה הוא עושה, ואין לו ספיקות בדרך שבה הוא צועד.
לאחרונה גילו שישנו עצב המחבר בין העין ללב.
ישנם כמה משפטים המחברים בין העין ללב כגון: "עין רואה לב חומד" ועוד… כך שיש תובנה מן הלב בקשר שעם העין.
שלמה המלך בספר משלי כותב: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב" – ככל שהידיעות שלנו יגדלו, כך הפציעה תהיה גדולה יותר.
אם כך, למה כדאי לנו להשתנות?
הסיבה היא, שההתעלמות מן המכאוב לא תועיל, אלא תגדיל את הפציעה. פציעה רוחנית/ נפשית עמוקה יותר וכואבת יותר מפציעה גופנית. אם מתעלמים מפציעה נפשית ונדחיק אותו, סופו להתפרץ לאחר כמה שנים.
דוד המלך אומר בתהילים: "עששה בכעס עיני נפשי ובטני…" – דהיינו, דרכו של הכעס (תולדת הפצע, במקרה זה) לפגוע גם בגוף הפיזי של האדם שעלול להנזק מכך מכאבי בטן, עצירויות, בעיות פריון וממחלות קשות ל"ע. הפצע הנפשי פוגע בכל הגוף, אם לא מטפלים בו.
הקשבה
ההקשבה היא החסד הגדול ביותר שיש. עני שהגשנו לו כסף והטינו לו אוזן קשבת (חיוך אמפתי, מילה מעודדת) מזכה אותנו בכמות גדולה יותר של מצוות מאשר אם רק נתנו לו כסף וסגרנו עליו את הדלת.
ההקשבה לזולת מאפשרת להוריד את השכינה. כאשר השכינה יורדת, מתאפשר לזולת להיעזר בכח הרוחני שלה:
א. כאשר השכינה יורדת, הזולת בעצמו יבין, תוך כדי תהליך הדיבור שלו שעליו לבצע שינוי בעצמו.
ב. תוך כדי שיחת הזולת הוא יכול למצא פתרון לבעייתו, או שישתמש במידע שהועלה בשיחה
ששוחח בפנינו בעתיד.
טיפול טוב שנעניק יכלול הקשבה מלאה (ולא כזו שתוך כדי שיחת הזולת מחשבותינו תנדוד לכיוונים אחרים).
תהליך הניקוי וההטענה
בהמשך לסיפור שחולק בשיעור, האבנים, החצץ החול והמים שממלאים את המיכל:
כאשר המיכל שלנו מלא במטען שאיננו חפצים בו, צריך לרוקן את הכל ובכך לערוך את שינוי. אסור לנו להשתמש במילים "לא יכולה", מתוך הבנה שאין דבר שהקב"ה אינו יכול לעשותו.
כמו שה’ יכול לעשות הכל – ואין דבר שהוא לא יכול לעשות, כך עלינו להאמין בעצמינו, לבקש על הדבר שבעטיו אמרנו "לא יכולה" – ומתוך הכרה שאין מצב שלא ניתן לשנות – לקבל את הכוחות לשנות.
הדרך לבצע את השינוי במקרה זה הוא "סור מרע ועשה טוב" – להפסיק לעשות/ לחשוב/ להתנהג/ לדבר בדרך השלילית שבה אין אנו חפצים ולמלא את עצמינו בתכונות והתנהגויות שרצויות לנו.
באותה דרך שממלאים בקבוק מלוכלך בבוץ במים, בהתחלה המים מהולים בחול עד אשר כל החול נפלט החוצה עם המים שנכנסו, ובבקבוק יש רק מים נקיים.
לתהליך זה צריך סבלנות והתמדה.
קשיים נוספים לעשות שינויים
"היצר הרע"
כאשר אדם מחליט לבצע שינוי מסויים, קם בקירבו "יצר הרע" שמנהל עימו שיחה ומציב אתגרים קשים לאורך כל הדרך.
א. בשלב הראשון הקול הפנימי השלילי הזה יגיד: "אל תעשי, בשביל מה לך…"
ב. כאשר נעמוד איתנים מול השלב הראשון, הנסיון הבא יהיה ברמה של: "בסדר… תעשי את מה
שאת רוצה… אבל למה דווקא עכשיו? תעשי זאת מחר, בשבוע הבא, בפנסיה…"
ג. בשלב הבא הוא יערים קשיים מכל כיוון: הרכב לא יתניע, השכנה בדיוק תכנס, הילדים יצעקו,
מישהו לא מרגיש טוב, הבייביסיטר לא תגיע וכו’..
ד. השלב האחרון במערכה הוא השלב בו ביצענו את השינוי/ עשינו את המעשה שרצינו ואז הוא
יגרום לנו להתחרט!!, ולפלוט מהפה: "חבל שעשיתי…", "לא מגיע לה שעזרתי לה…" ובכך הוא
מבטל את מעשינו החיובי.
כל הניצחון והעמידה האיתנה שלנו בשלבים הקודמים מתגמד בעינינו ולא נחשב למול החרטה.
כדוגמא מן המקרא, אברהם אבינו עמד ב- 10 נסיונות שהעמיד לו השטן בדרכו לבצע את רצון ה’ ולעקוד את בנו, יצחק – ועם כל הקושי שבנסיונות, עמד בהם בהצלחה.
לאחר מעשה, הלך לשרה אימנו וסיפר לה שאברהם אבינו עקד את בנה. למשמע הדברים, מתה שרה אימנו מרב צער.
למרות זאת, אברהם אבינו לא נשבר ולא התחרט על מעשיו, מתוך הכרות עם בוראו.
הנסיון הזה עמד ועומד לצאצאי אברהם אבינו ויצחק אבינו, לבני ישראל לדורותיהם ומוזכר תכופות (בעיקר בראש השנה וביום הכיפורים) לפני הקב"ה ובזכות העמידה בניסיון זה מתכפרים עוונותינו ואנו שורדים עד היום כבני ישראל, כעם ישראל חי.
"לפום צערה אגרה" – כל נסיון או קושי בחיים נועד כדי לשפר את הכלי שלנו לקבל שפע אלוקי. מטרת הנסיון היא לחשל אותנו (ברמה הפסיכולוגית: "מה שלא הורג אותי מחשל אותי") וברמה הרוחנית: כל נסיון שעמדנו בו בהצלחה הופך להיות בידינו כלי לקבל שפע אלוקי. הדרך לקבל את השפע מהקב"ה הוא דרך הכנת הכלים, המוטלת עלינו.
ככל שאדם עומד ביותר נסיונות ומתגבר על יותר קשיים כך עומדים בפניו כלים גדולים ומשופרים יותר לקבל שפע אלוקי.
כל קושי שהתגברנו עליו הופך להיות שריר רוחני מחוזק, ובסופו של דבר מגדיל לנו את הרווח.
שכר המצוות – בעולם הבא:
פירוש מעניין למושג "עולם הבא" הוא, הרגע הבא שאנו יוצרים באופן שבו אנו מתנהגים ברגע ההווה: כלומר, אם אדם בוחר להגיב על גערות ועלבונות – בשתיקה, ובמקום להשיב לעלבון בעלבון או בגערות הוא אומר לעצמו: "מסכן זה שצועק עלי, אני מרחם עליו… שימשיך לצעוק…" הרגע הבא הוא העולם הבא של הצועק (עצבים וכעס) וזה שצעקו עליו (שלוות נפש).
העולם הבא הוא כל אירוע הבא ממולך בעולם הזה, ואת התגובה שלך אליו תראה בעולם הבא.
לסיכומו של עניין: לא להגיד אף פעם: "חבל שעשיתי!"
הבא להיטהר אומרים לו: המתן, הבא להיטמא מסייעין לו/ פותחין לו
משפט זה, הלקוח מן הגמרא, משמעותו לברר עם האדם אם הוא באמת מעוניין להיטהר, דהיינו לעשות שינוי לטובה בחייו.
משמעות ה"עצור" והעיכוב הנובע מכך היא לבחון אם באמת האדם נחוש בדעתו לשפר לטובה או שזו גחמה שתשחק עם הדרך.
הנסיון הזה בא לידי ביטוי בדחיות שונות, בעיכובים, אי היכולת למצוא חניה, תשלומים, חכה, תבוא מחר… וכל זאת כדי לראות אם באמת האדם מעוניין בשינוי.
זאת משום שאדם שחסר לו הכלי לקבל את השפע הרוחני/ הנפשי – עלול ליפול.
אם אדם באמת מעוניין בשינוי, כמה שידחו אותו – הוא עדיין ידבוק ברצונו.
המתנה = זאת מתנה. כאשר אדם ממתין, הוא מברר עם עצמו עד כמה הוא באמת רוצה את השינוי. ככל שהרצון גדול יותר, כך הקיבולת גדולה יותר.
רצון = אותיות צינור. כאשר אדם רוצה הוא פותח צינור, וככל שהצינור גדול יותר, אפשר לתת לו יותר שפע – ומכאן, ש"אין דבר העומד בפני הרצון".
לעומת זאת, לדבר עבירה, אדם מגיע עם כל הסיבות למה כדאי לו ומהן ההנאות המיידיות שיסופקו לו במימוש דבר העבירה. הרצון לדברי עבירה בדר"כ עז יותר והתשוקה אליהם רבה יותר, מה שאין כן בדברים הדורשים השקעה ושינויים חיוביים.
כל דבר שאנו עושים מגיע מתוך 3 מניעים:
1) פחד
2) יראה – יראת הרוממות/ יראת הכבוד
3) אהבה
צריך לבדוק כל דבר שאנו עושים, ממה הוא נובע. האם אני הולכת לאמא שלי ממניע…
פחד – כי אני מפחדת שהיא "תשטוף" אותי אם לא אגיע או בגלל שהיא תומכת בי כספית, ואם לא
אבוא היא תמנע ממני כסף…
יראה – מתוך כבוד אליה, כי היא עזרה לי וגידלה אותי למרות כל הקשיים…
אהבה – לא משנה מי היא ומה היא, אני הולכת לבקר אותה כי היא אמא שלי, כי ה’ ציווה לכבד אותה
מתוך אהבה…
או, למשל, נקיון: מה המניע שמאחוריו?
פחד – מה יגידו עלי השכנים? בעלי?
יראה – מתוך כבוד לבני המשפחה, מתוך כבוד לעצמי
אהבה – מתוך אהבה לבעלי ולילדים ומתוך רצון שיהיה להם טוב.
בשבוע הבא ב"ה, נלמד על הכעס, אנשים כמו אפרת וחצם.
שעורי בית
א. מי שלא כתבה עד עכ
留言