מדריך לתקופת מחלה פרק ב’
עדנה קדוש / טיפולים וסדנאות ברפואה משלימה / צומת גוש עציון
050-5574065
ednakadosh@walla.co.il
מעשה באדם שנפל ממרפסת ביתו, אשר בקומה השנייה. אדם זה מצא את עצמו שוכב על גבו ללא ניע. הוא היה בהלם זמן מה ושכב ללא תזוזה. כאשר התעשת והבין מה קרה לו החל לבדוק האם נפצע. נגע בראש – כאב לו. נגע ברגל – כאב לו. נגע בגב – כאב לו. נגע בבטן – כאב לו. בכל מקום בו נגע חש כאב. רק אז הוא הבין שנפצע בידו…
כל כאב מלמדנו לתת תשומת לב ממוקדת. כאב פיזי ילמדנו לתת תשומת לב לאיבר ולמה שהאיבר מייצג. כאב רגשי מכוון אותנו לא להתעלם מרגשות מסוימים. תשומת הלב לעצמנו מביאה אותנו לנהוג כחולה וכרופא גם יחד. עלינו לדעת להתנהג בחולי באופן נכון וגם לקחת אחריות על עצמינו. אביא כאן עוד נקודות מבט מזווית הראיה של החולה. נקודות שהן לקיחת אחריות בזמן מחלה (לא עלינו). הן מועילות לריפוי ולהקטנת הסבל, הכאב או המגבלה.
העצמה של כאב וסבל: לעיתים אנו מעצימים את הסבל בסבל מדומה. המחשבה שיהיה לי סבל מעצימה את הכאב. הציפיה לכאב מביאה כאב. לדוגמא: אם הייתה לי חוויה של כאב במחלה שהייתה בעבר והופיעה שוב, הרי שתהיה לי ציפייה לכאב ההוא. גם אם הכאב לא יופיע, הייתה חוויה של כאב. אם יש זיכרון שטיפול השיניים האחרון כאב, הרי שאגיע לרופא השיניים עם הזיכרון הזה, והסבל מתעצם עוד לפני שהטיפול התחיל.
לבקש ולהסכים לקבל עזרה: פעמים רבות האנשים שסביבנו עסוקים מאד. גם הצוות הרפואי עסוק מאד. מסיבה זו אנו לא “מטרידים” ולא מבקשים עזרה. יש אנשים שלא ירצו “להכביד” על קרוביהם ולא יבקשו עזרתם, הם יסבלו לבד, ואם לא יוכלו ללכת לטיפול רפואי בשל סיבה זו יזניחו את עצמם. יש אנשים שיהיו בצד השני של מטבע זו ויהיו תובעניים לעזרה מבחוץ עד כדי כך שיהיו תלותיים בה ולא יעשו למען עצמם כלום. שני מקרים אלו הן אותה התייחסות לקבלת העזרה משתי הקצוות של העניין.
נקודה נוספת היא למקד את הבקשה. לעיתים אדם בא לרופא, למטפל, לבני ביתו העוזרים לו עם סיפורי סיפורים… האדם המסייע לא יכול לסייע כראוי כאשר נקודת העזרה לא בהירה. מצב זה יוצר מציאות שהחולה יקבל עזרה אבל לא מה שהוא באמת צריך…. זה גורם לתסכול גדול אצל החולה. לכן, יש למיין את מכלול הבעיות ולמקד את בקשת העזרה.
קבלת החלטות בזמן מחלה: בתקופת מחלה יש מצבי רוח שונים, יש רגעי ייאוש, חולשה, יש רגעי תקווה ואמונה, והחולה נע ביניהם. ראיתי אנשים שברגעי הייאוש רצו למות וסרבו לקבל טיפול רפואי, ולמחרת מצב רוחם השתנה והם היו אופטימיים
ושכחו את החלטתם מאתמול. “המחשבה משקרת” בתקופה זו ולכן כדאי להימנע מהחלטות בזמן מצבי רוח קיצוניים, ולהמתין להתייצבות.
תקווה: ברגעי ייאוש, דיכאון, ברגעים בהם נידמה שהכל אבוד כדאי לעורר תקווה. אדם יכול לעורר בעצמו תקווה ע”י שיתמקד ברצונות שלו. כאשר הרצון מוביל נכנס כח ריפוי חדש , על טבעי ומשנה את המציאות. הרצון הוא הכח המניע את הנשמה,
והכאב מוליד רצון !
שינוי הרגלי חיים: מחלות מסמנות לנו לשנות את הרגלי חיינו המזיקים. יש שינויים שקל ליישמם ויש שינויים שקשה מאד ליישמם. יש שינויים פיזיים, יש שינויים סביבתיים, ויש שינויים בהרגשה ובמחשבה. בטעות נידמה לנו שצריך לעשות שינויים מהפכניים, וכאשר איננו יכולים אנו נכנסים לתפיסה מחשבתית של “הכל או לא כלום”. האמת היא ששינוי קטן הוא בעל ערך. שינוי קטן מביא אתו יכולת להתמיד וללא מאמץ הוא יוליד שינויים נוספים. עדיף להתחיל בשינוי שאפשר להתמיד בו מאשר שינוי שלאחר זמן קצר מביא לתסכול, לחוסר אמון בעצמי ותחושת כישלון.
תחושות גופנפש: תשומת לב לתחושות הפיזיות והרגשיות הן לתועלת. גם אותם צריך למיין ולמקד. ללכת עם הנקודה העיקרית ולעבוד עליה מול המרפא ומול עצמו. התחושות הן מדריך ומצפן שמסייע באבחון ובטיפול. אם אדם מספר שכואב לו באלף מקומות בגוף, יהיה קשה לאבחן. אם יאמר שהכאב מתמקד באזור מסוים יהיה קל לעזור לו והוא לעצמו.
לעיתים יש תחושות שליליות בזמן מחלה, כעס, בדידות וכו’. טוב לזהות את הרגש ולדבר עליו, לעבד ולשחרר אותו. אגירה של רגשות אלו היא “פצצה טעונה” בתוך הגוף.
בחירת טיפול: זו זכות המטופל. יש בזה לקיחת אחריות גדולה. איך בוחרים טיפול? בחלק גדול מהמקרים אין למטופל יכולת לבחור טיפול כי אין לא ידע וגם הוא “נוגע” בעניין ואינו אובייקטיבי. לכן, צריך ללכת למיטב הרופאים, המטפלים, לשאול, ללמוד וגם לראות איפה הלב מאמין ומרגיש אמון בנותן הטיפול. טוב לברר תועלת של תרופה מול תופעות הלוואי שלה ולשקול זה מול זה. הנקודה היא לשאול כל מה שרוצים בלי להתבייש מ”שאלה טיפשית”… וברגע שמחליטים מי יהיה נותן הטיפול וסוג הטיפול לסמוך עליו.
פרידה: בתקופת מחלה יש קשיים אך גם “רווחים סמליים”. בטעות ניתן להתמכר ל”רווחים” אלו המאפשרים נוחות מסוימת, פטור, תשומת לב ועוד . נכון יהיה לזהות את “הרווחים” ולהסכים להיפרד מהם. מאחוריהם יתגלו רווחים אמיתיים. נחוצה עזרה של חבר או מטפל בזיהוי והפרידה.
בניית הגנה: המטופל צריך לדאוג להגנתו. אין מי שיעשה זאת במקומו. צריך הגנה מפני טעויות בטיפול, הגנה מאיבוד הכבוד, לדוגמא: אתה יכול לסרב לבדיקה של סטודנטים אם אתה מרגיש מושפל. ראיתי אישה שנבדקה ע”י כמה סטודנטים, עיניה נצצו מדמעות של בושה והשפלה. הרפואה נותנת שירות, אפילו הוא מכל הלב… אבל יש בזה גם “תוקפנות” מסוימת. נכון יהיה למנוע פגיעה לא נחוצה.
כדאי לבנות הגנה מפני “דודות חטטניות”, מפני מי שיש בו סקרנות, וגם אם ה”דודה” באה לבקר או השכנה מכניסה עוגה אין זה מקנה לה זכות לדעת פרטים שאינך רוצה לשתף בהם.
היה נוכח ברגע הנתון, היה נוכח במודעות המרבית, היה בבחירה חופשית גם בתקופת מחלה. אהוב עצמך, גם בחולשה.
ה’ הוא רופאך