כולם במסגרות( חוץ מהקטנצ’יק כמובן שנשאר איתי).
כן, זה הגיע. אפילו יצאו בזמן. זה נס גלוי…
לפעמים זה מדהים אותי כמה זמן לוקח לארגן אותם ולפזר במסגרות. אבל זהו, המשימה הושלמה.
ובעוד שעה כבר צריך לאסוף. זוכרים שביום הראשון ללימודים הקטנים יוצאים רק לשעתיים?
כן, כן. זה שהחופש נגמר זו אשליה. הלימודים באמת מתחילים רק ביום שלישי.
אני כבר איזה שבועיים מנסה למצוא זמן לשבת ולכתוב. והנה – זה קורה.
אני חולמת על היום שבו יהיה לי זמן. המון זמן. כשהילדים יגדלו. נכון?
בזמן האחרון אני חושבת המון על זמן בעיקר מפאת חוסר הזמן.
אין זמן.
יש אינפלציה של עיסוקים ומטלות וצמצום רציני באספקת הזמן.
בחופש זה היה קיצוני. הקושי למצוא זמן לעצמי ולביצוע רשימת המטלות האינסופית שיצרתי לעצמי היה עצום. אבל זה תמיד עניין. ואולי עוד יותר בעידן המודרני שבו יש אינסוף אפשרויות כיצד לנצל את הזמן אבל אף אחד עוד לא הצליח להוסיף יום לשבוע או שעה ליממה.
לא שזה היה עוזר, היינו גם אותם ממלאים מיד.
ודווקא לקראת ראש השנה נראה לי מתאים ביותר להתעסק בזמן.
ראש השנה נקרא יום הדין, וכן נקרא גם יום הזיכרון. שני כינויים אלו קשורים לדעתי לזמן.
בעל התניא מסביר את האמרה הידועה ששל חז”ל שתרי”ג מצוות מכוונות כנגד איברי וגידי גוף האדם, רמ”ח מצוות עשה כנגד רמ”ח איברים ושס”ה מצוות לא תעשה כנגד שס”ה גידין. הוא מסביר שמצוות העשה קשורות למידת האהבה, חסד. מצוות הלא תעשה קשורות למידת היראה, מידת הדין.
מספר מצוות הלא תעשה, הקשורות למידת הדין שס”ה. 365.
איזו אסוציאציה המספר 365 מעלה אצלכם? אם הוא לא מעלה אסוציאציה אנחנו בבעיה. תחשבו קצת.
כן, נכון יש 365 ימים בשנה. מידת הדין קשורה קשר הדוק בזמן.
זמן הוא גבול. יש רצף אינסופי של זמן, שמדות הזמן מגדירות אותו. שניות, דקות, שעות, ימים ושנים.
הזמן מלא בגבולות, והוא עצמו מגביל ומצמצם. גורם לנו ללחץ ולבחירות קשות. מה לעשות? תמיד צריך לוותר על דבר לטובת דבר אחר.
קשה. אפילו טראגי. אינסוף החלומות הלא ממומשות.
לסדר את ה…לנגן ב… לפגוש את…ללמוד…לקרוא…ועוד ועוד.
הרב קוק במאמרי הראיה רואה את היתרונות של מגבלות הזמן. הוא מסביר שהגבולות שבזמן שיוצרים הפרדה בין זמנים שונים מאפשרים חידוש ושינוי, מאפשרים תשובה. היכולת להפריד עבר מהוה ועתיד מאפשרת קבלות חדשות, פותחת אפשרויות חדשות. האני של אתמול לא חייב לשלוט באני של היום ומחר. האני של לפני דקה אינו האני של עכשיו ממש.
הרב קוק מסביר גם שמגבלות הזמן, חלוקה שבין הזמנים מאפשרת זיכרון. ללא חלוקה בין עבר להוה ועתיד אין מושג של זיכרון. זיכרון קשור לעבר. זהו חיבור לדברים שהיו ממרחק של זמן. ללא חלוקת זמנים הכל היה בליל אחד. מגבלות הזמן גם פותחים לנו את פתחי התשובה.
הזמן מגביל אותנו, אבל הוא גם מאפשר. הגבול סוגר ובו זמנית פותח. העבר נסגר וההווה והעתיד נפתחים.
גם עצם היות הזמן מצומצם, גורם לנו לפעול.
כל רשתות השיווק גילו את הסוד הזה מזמן.
מבצע! לזמן מוגבל.
פתאום כולנו מגלים שרק זה, מה שיש במבצע חסר לנו. וממש צריך אותו. לא משנה שעד עכשיו הסתדרנו בלי.
ואפשר לקנות רק היום! במחיר משתלם במיוחד.
אז נכון שצריך לחזור בתשובה כל השנה. אבל מי מסוגל לעשות את זה? ראש השנה מציב לנו יעד, המבצע לזמן מוגבל. רק היום! עוד שבוע!
אל תדאגו, בסוף יאריכו את זמן המבצע. אבל בינתיים צריך לרוץ לקופה לפני שתיסגר.
אמנם לחץ יכול לשתק ולהלחיץ, אבל הוא יכול גם לעורר לפעולה.
אומרים שכשמחפשים למי לתת משימה צריך לתת אותה לבן אדם עסוק – כי בן אדם עסוק הוא אדם שמבצע. מי שלא עסוק אמנם יש לו זמן, אבל גם יש לו זמן…
אז אולי במקום להתלונן על חוסר הזמן, ננסה לשמוח בו.
לנצל את הזמן המוגבל שיש, לראות את האור שמאחר מתוך מגבלות הזמן.
להרגיש את ההתחדשות שבחליפות הזמנים. להאמין בכוח של ההתחדשות. להאמין ביכולת שלנו להשתנות ולצמוח.
מותר גם להמשיך לחלום על היום שבו יהיה לנו המון זמן…
שתהיה שנה של צמיחה והתחדשות, של ברכה וניצול זמן. של אור ושל טוב.
שנה טובה!!!
ועכשיו נגמר לי הזמן – אני רצה לאסוף ילדים.