למה לנו לרדוף?
פרשה זו המכונה חיי שרה היא בעצם הפרשה העוסקת במוות. הפרשה פותחת במות שרה וחותמת במותו של אברהם. ואולי הפרשה קוראת לנו להתבונן בחיים, במוות, ובמה שביניהם. בזמן. “ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה” ומוכרים וידועים דברי רשי: “בת מאה כבת עשרים לחטא… ובת עשרים כבת שבע ליופי”. רש”י שמסביר שכל גיל מוזכר כחשוב בפני עצמו, “לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו”. במובן מסוים שרה היתה מעל הזמן, לא נשמעה לכללי הזמן. לא במראה ולא במעשים. היא לא נשחקה. נשארה צעירה לעד. עיון במדרש עליו מבוסס פירוש רש”י מוסיף רובד נוסף: “יודע ה’ ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים, בת כ’ כבת ז’ לנוי, בת ק’ כבת עשרים שנה לחטא, ד”א יודע ה’ ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה” (בראשית רבה נח:א) המדרש אומר שאנשים תמימים מתאפיינים גם בשנים תמימים (תמימות…). מה זה אומר? מהן שנים תמימות, שלימות? בפשטות נשמע שמדובר בניצול זמן מיטבי. הם ניצלו כל רגע ולכן שנותיהם תמימים. זה דבר יפה, ניצול זמן. הלואי. השפת אמת מביא את המדרש ומוסיף זוית קצת אחרת. “תמימים שהם ימים שיש בהם שלימות. כי מה שברא השם יתברך עולם הזה להיות מתחדש בכל יום ושנה הוא לטובה כדי שיהי’ הארה חדשה בכל זמן… וזה יודע ה’ ימי תמימים שבכל שעה משיג השגה וידיעה מיוחדת “(שפת אמת בראשית פרשת חיי שרה שנה תרלד) השפת אמת מסביר שכל יום, כל רגע, עומד בפני עצמו. ובכל יום, ובכל רגע, השם יתברך בורא את העולם. ומוריד שפע. וחיות. ואור. ותובנות. לחיות חיים תמימים, בשלימות, זה לחיות את הרגע. להיות קשובים לאור היורד באותו רגע. במובן מסוים זה הפוך מן התפיסה הנפוצה של ניצול זמן, שהוא מרדף אחרי השעון, וניסיון לדחוס הספקים נוספים בכל רגע… לא מדובר במרדף אחרי הספקים אלא בשהייה בזמן, לא בניצול הזמן אלא במיצוי הזמן. בפרשה זו שבה אנו משקיפים לאחור על שני חיי שרה ואברהם, אולי גם נשקיף על חיינו לרגע. וניזכר מה עיקר ומה טפל. נעצור לרגע ונראה איזה אור יורד לנו היום, השפע של הבריאה החדשה שאותה ה’ בורא לנו היום. שהיא כאן, מוכנה ומצפה שנראה אותה.
ובעניין ניצול זמן, שולחת לכם מתנה נפלאה שקיבלתי מחברתי היקרה אפרת צור, מומלץ בחום:
https://www.efitzur.co.il/%D7%9C%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%97-%D7%96%D7%9E%D7%9F/