להתחתן עם המשיח

אימון לחתונה עם יעל בנימין

מתוך עשרות, או אפילו מאות הבנות שספרו לי מה חשוב להן בבן הזוג, לא מצאתי אחת (!) שלא חשוב לה בעל שיודע להוביל. בחורים טובים מאד ירדו מהפרק, כי לא היו בקיאים במשימה הזו.

תפארת הגיעה אלי, כי היה לה כשרון מיוחד להפוך את הבחור שלה למנהיג בתוך רגע. אז מה הבעיה? זו בדיוק הבעיה. בשביל להפוך אותו למנהיג, היא בטלה את עצמה כל כך, עד שלא נשאר לו עם מי לדבר...

- "כשנפגשתי עם משה כל כך הערכתי אותו, הוא היה אדם גדול בעיני. כזה גדול, שהייתה לי סוג של יראת הרוממות כלפיו... הרבה מהשתיקות היו קשורות לזה שלא העזתי לדבר לפני אדם גדול כל כך. ואת יודעת מה? אחרי שנפרדנו, הוא נשאר אדם טוב, אבל ממש רגיל. בממדים רגילים, אנושיים."

- איך זה קרה? אני שואלת אותה.

- אני רוצה בעל מוביל, מנהיג. אז בלי לשים לב עשיתי אותו כזה. פשוט הנמכתי את עצמי בחמש מדרגות בשביל להרגיש שהוא מעלי. ובאמת הרגשתי שהוא מעלי. הוא אדם מדהים, בדיוק כמו שאני רוצה. אבל אני לא יכולה לדבר לידו ולשתף, להביא דברים אנושיים ליד אדם רם מעלה...

- הוא באמת היה כזה?

- לא! כלומר, הוא אדם טוב מאד, אבל לא על – אנושי. אני הפכתי אותו לכזה בחוויה שלי, כי ככה האמנתי שצריך להיות, ולכן הנמכתי את עצמי...

- ואיך הוא הרגיש?

- האמת, היא נזכרת, שהוא היה די במצוקה. הוא לא היה יכול להביא שום מקום חלש או כואב. למרות שהוא רצה להביא, וזה גם היה יכול לקרב בינינו. למי תספר ותביא את המקומות החלשים אם לא לאשתך? הוא היה חייב לראות שיש לי את הנכונות להכיל את המקום הזה בשביל להתקדם...

- ולא היה לך?

- יש לי יכולת הכלה מאד מפותחת בדרך כלל. אבל לא כשאני מרגישה שעומד לידי אדם שגדול עלי באלף מידות... ההכלה בכלל לא נכנסת לשיח במצב הזה, אני יכולה עכשיו להכיל את הרב הראשי? מה הקשר! זה לא כוחות ולא רלוונטי... דרך אגב, הוא גם אמר לי: את מצפה ממני לדברים שהם פשוט לא אני.

- מעניין... ומה לדעתך הביא אותך לייצר את הסיטואציה הזו?

- היא חושבת קצת... ועונה: האמונה שלי! שאני צריכה דמות גדולה. גדולה ממני... ומכיוון שלכתחילה אנחנו די שווים, אז אני חייבת להקטין את עצמי. לקחת חלק מהאיכויות שלי ולשים אותן בצד, כל עוד אני אתו. חתונה זה גאולה פרטית, נכון? אז הבעל הוא כמו משיח. בעצם נתתי לו את התפקיד של המשיח...

- אולי זה היה קצת גדול עליו התפקיד הזה, והוא מעדיף תפקיד יותר זוטר..?

- כן, זה באמת מלחיץ להיות משיח...

- אז בואי נחשוב מה בעצם קרה בעקבות חלוקת התפקידים הזו? מה היו הרווחים וההפסדים.

- הוא הפסיד אותי! הוא הפסיד את האיכויות שלי. הוא בכלל לא היה איתי, אלא רק עם חלק קטן מאד ממני. יכול להיות שבתוך האיכויות שנגנזו, הכנסתי גם את יכולת ההקשבה שלי, והוא כל כך היה זקוק לה... אבל באמת הרגשתי – מי אני שאקשיב ואייעץ לאדם גדול ומרשים כל כך? בעצם, הרווחתי מנהיג... אבל הפסדתי חבר!

- אז אולי האמונה הזו לא ממש מקדמת אותנו, וכדאי להזין את תת המודע באמונות חדשות ומקדמות יותר? מה את אומרת?

- אני אומרת שמצד אחד אני רוצה בעל מנהיג, אבל מצד שני – אם אני קוברת את האיכויות שלי, אני מפסידה, וגם הוא מפסיד! ואם אני מצפה ממנו למשהו שהוא לא הוא, אז אותו זה מלחיץ, ואני – מתאכזבת. וגם לא מסוגלת להתקרב, ולתקשר כמו שצריך עם הדמות העל אנושית שעשיתי ממנו. אני רוצה שהוא ירשים, אבל... זה לא אומר שגם אני לא מרשימה! אפשר שאני אעריך אותו והוא אותי.

- אז בואי ננסה לתת הגדרה מדויקת יותר לקשר שאת מחפשת.

- אני חושבת שהבעל צריך להיות גם מנהיג, וגם חבר. לפעמים הוא מעלי, ולפעמים יש שוויון. זה דינמי. לפעמים הוא החזק והוא מוביל אותי. לפעמים אני החזקה. ואני מקשיבה, מכילה ואמהית, ומסוגלת לשאת ולאהוב גם את המקומות הלא פשוטים שלו. בעל מנהיג יכול להיות לפעמים גם חסר וחלש. אשה יכולה להיות עם עוצמות חיים וחכמת חיים ועדיין, שבעלה ינהיג אותה בטוב, בעוצמה ובנעימות.

וגם – יש לי מקום בתוכי שרק אני מנהיגה את עצמי, יש לי זוגיות גם בתוך עצמי. בין השכל ללב למשל... אבל זה כבר לפעם הבאה😊

לתגובות: binyael@gmail.com