חיפוש

להיות בשמחה – תמיד?

להיות בשמחה – תמיד?

ידועה האמרה של רבי נחמן מברסלב:"מצוה גדולה להיות בשמחהתמיד". מהי השמחה תמיד ואיך היא קשורה לצער ולרגשות אחרים? האם שמחה תמיד היאשמחה כל היום? מהי חובתו של הבעל – ולמה בכלל להתחתן?

מאת: רן ובר

הוא חוזר בתשובה. הוא לומד בישיבה רוב שעות היום. הוא אחדהעילויים, רק בן 25 וכבר נחשב לסיפור הצלחה בקרב ארגוני התשובה. יש לו שילוב שלשמחה פנימית עם אהבת השם ושמחה אדירה בלימוד תורה. בכל שעה שתפגשו אותו – יקביל אתפניכם חיוך לבבי. מבחינתו – באמת לא חסר כלום. הוא מקבל סיפוק מלא מלימוד התורה,פוקד את ה"טישים החסידיים" הנחשבים בעיר ויש לו קשרים עם אברכים"עובדי השם". הוא מסודר. רק חסר לו דבר אחד…

אישה.

לאחר החתונה הוא יגלה שהמצב לא היה כל כך "זוהר" כמושהוא חשב. אומנם באמת – היתה לו הרבה שמחה בעבודת השם. הוא הרגיש שהוא מתעלה מעלהמעלה. לא היו לו מושכות שגררו אותו למטה, לא היה לו חיכוכים כמעט שהראו לו אתהמציאות והיכן הוא באמת נמצא. הוא חי בחממה רוחנית. קיבל את כל מה שהוא צריך כדילגדול ולהתפתח אבל עכשיו הזמן שלו להעביר את זה הלאה. לא לשמור את השמחה לעצמו אלאלחלוק אותה עם אשתו. וברגע שיש לו אשה, ברגע שיוולדו לו ילדים בעזרת השם הוא יגלהדבר כואב אבל משמח – השמחה שלו היתה חלקית. עכשיו האתגר הגדול, איך להביא את השמחהשלו לחיי היומיום. איך לגלות רבדים עמוקים יותר בנפשו שהם לא שמחים. ואז אם ישכיל– במקום לכעוס על אשתו וילדיו שהם "מורידים אותו", יזכה לתקן עצמוולרומם ולהשיא אותם. אז יזכה בעזרת השם לשמחה תמיד.

(הדמות פיקטיבית לצורך הדוגמא, אין צורך להציע לו שידוכים.עמכם ועמכן הסליחה)

נדב ואביהו – הקריבו אש זרה ועל כך נענשו ומרבים המדרשיםהמסבירים מה היה חטאם. אחד ההסברים הוא שהם חטאו בכך שלא נשאו נשים. בחסידות ישנםביאורים שונים לקשר שבין אי נשיאת האשה לבין חטא האש הזרה של נדב ואביהו. אחדהביאורים המעניינים הוא של רבי נתן מברסלב. בליקוטי הלכות רבי נתן מסביר שחטאם היהאכן שלא נשאו אישה. הם לא נשאו אישה – נשאו מלשון נשיאה, הרמה. הם לא הסכימו לרדתמגדולתם ומקדושתם ודבקותם ולהתחבר לאשה ולהרים ולהשיא אותה מעל למצבה הנוכחי.לכאורה, ואנחנו לא מדברים בגדולים וקדושים כאלו עצמם אלא במה שאנחנו יכולים ללמודמהמדרש, כאשר אדם חושב רק על השמחה שלו – זוהי שמחה חלקית ולא שלמה. נראה לו שזוהיאותה "שמחה תמיד" אבל זוהי שמחה חלקית, שמחה שבה האדם מנסה להאחז ומתעלםמכל אותם חלקים בתוכו ומסביבו שהם בחינת – יגון ואנחה.

כותב רבי נתן: "ועל כן, נדב ואביהו שנכנסו להקטירקטורת ולא אינסיבו על כך נענשו במיתה כי הבירור והיחוד הנעשה על ידי הקטורת המשמחתלב הוא בחינה הנ"ל שמהפכין היגון והאנחה לשמחה כנ"ל שזהו בחינת חתונהבחינת זווג דקדושה כדי לברר ולהפוך היגון ואנחה הנאחז בהאשה לשמחה כנ"ל ועלכן נדב ואביהוא שפגמו בזה כי לא רצו לישא אשה כי היו אנשים גדולים צדיקים נוראיםוקדושים מאוד והיו רוצים להיות דבקים בהשם יתברך בשמחה גדולה מאד תמיד ולא רצולצאת לחוץ לפי שעה אל היגון ואנחה להכניסו לתף השמחה שזהו בחינת המצוה לישא אשהכנ"ל כי לא רצו להוריד עצמן לשם להפוך היגון ואנחה לשמחה" (ליקוטיהלכות, אבן העזר, הלכות פרייה ורביה , הלכה ג’)

מבואר שהאשה קשורה הרבה יותר לקרקע, לאדמה (יסוד העפר), לעולםהעשייה ולפיכך קשורה הרבה יותר לעצבות. בעולם הזה אין שמחה. השמחה האמיתית מגיעהמהעולמות הרוחניים. השמחה האמיתית היא שמחת המצווה, שמחת התורה, שמחת הדבקות בהשםיתברך. אין ספק שהגבר, שיכול וזוכה ללמוד תורה באמת באהבה ובשמחה יתמלא בשמחהואילו האשה שעבודות הבית הרבות מזומנות לה, הטרחה בטיפול בילדים גדולה הרבה יותראצלה ולה גם עצבון העיבור והלידה – קרובה הרבה יותר להיות עצובה. וכותב רבי נתן:"ידוע שעיקר אחיזת העצבות שהוא תוקפא דדינא [תוקף או תקיפות הדין] הואבבחינת אשה שהיא סטרא דנוקבא [הצד הניקבי] שהיא סטרא דדינא קשיא [צד הדינים הקשים]ששם עיקר אחיזת העצבות" (שם)

עיקר אחיזת העצבות הוא אצל האישה. מה הפתרון לכך? על הבעל מוטלהחיוב לשמח את אשתו.

לא רק שהוא מצווה "לסבול" את העצב של אשתו אלאהמצווה שלו היא להתקשר ולהתחבר איתה ולהעלות אותה מעלה מעלה. זוהי המשימה שלו! הואלא יכול לברוח ממנה בתירוצים רוחניים. "אני ממש בסדר, רק אשתי בדכאון כלהיום". אם אתה כל כך בסדר – איך אשתך בדיכאון? כמובן, שישנם מצבים קלינייםקשים ביותר – ומה שאנחנו מדברים עליו פה הוא עיקר והעניין ולא פרטי העניין, כל זוגועניניו. אין מטרת הדברים להסיר לגמרי כל אחריות מהאשה. אלא מטרת הדברים לבררולהציג מהי תכלית השמחה של הגבר ומהי חובתו לגבי אשתו ולגבי השלמת השמחה בעצמו.

"ועל כן השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה כי אין שלימותלהשמחה של האיש כשהוא לבדו" (שם)

כשהוא בודד ללא אשה – הוא שרוי ללא שמחה. איך זה יכול להיות?הרי הסברנו קודם לכן שהאשה מקושרת עם העצב. מילא אם היה כתוב שהשרוי ללא אישה הואשרוי ללא איזון – הוא לא מאזן את השמחה שלו עם העצב של האשה. אבל להגיד שהוא שרויללא שמחה?

יש לו שמחה – אבל היא חלקית. כפי שהסברנו קודם ונסביר עודבהמשך, למעשה הוא אפילו עוד לא יודע איפה הוא נמצא. הוא סבור שהוא בשמחה, ובאופןחלקי זה נכון אבל הוא עוד "לא העמיד את זה למבחן התוצאה". הוא לא בדק אתהשמחה "בחיים". האם השמחה הזאת תספיק לו כשתהפוכות החיים יביאו לוקשיים? האם השמחה שלו היא באמת שמחה תמיד או שהיא שמחה חלקית?(וגם היא שמחה מבורכתביותר!)

"אבל אין שלימות להשמחה כי אם כשמבררין ומעלין היגוןואנחה ומהפכין אותו לשמחה שזהו בחינת נישואין כנ"ל ועל כן אפילו הצדיק הקדוששזוכה לשמחה בשלימות בהכרח לישא אשה כדי להפוך היגון ואנחה לשמחה"(שם)

זאת אומרת, אפילו אם הוא מרגיש באמת ובתמים שהוא בשמחה שלמה,זוהי שמחה חלקית. למה? ראשית כי הוא לא נשוי. מי שאינו נשוי קרוי פלגא גופא – חציגוף. חצי אדם. כל עוד האדם לא התחתן הוא נחשב כחצי ועוד, השמחה אינה שלמה כי הואלא בירר את היגון והאנחה. זוהי אמנם שמחה, ואותו אדם יכול אפילו להיות צדיק קדושאולם הוא לא השלים את מלאכתו. יתכן שהשמחה התגברה כל כך אצלו שהוא לא מבחין ביגוןוהאנחה. הוא "השתיק אותם" הוא הניח אותם בצד. הוא הצליח להגביר את השמחהבאופן כזה שהוא כבר לא מרגיש אותם. אבל הוא עדיין לא השלים את תיקונו. מדוע? כיהיגון והאנחה הם כוחות בנפש, הם חלקים בלב שלו שמחכים להשלמה, מחכים לתיקון. הואלא בירר אותם. הוא לא העלה אותם. הוא חסר. השמחה שלו לא יכולה להיות שלמה.

משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו אוטו עם 12 שסטומים במנוע. חצימהם עושים רעשים מוזרים. הוא הולך למוסך מיוחד – תגיד לי, אתה יכול לסתום לי אתהשסטומים המרעישים? בוודאי אומר המוסכניק וסותם את השישה המרעישים. עכשיו האדםנוסע שמח וטוב לב, האוטו נוסע חלק ושקט והאדם מרוצה. הכל נפתר והסתדר על הצד הטובביותר. עד העליות לירושלים.

בעליות לירושלים פתאום האוטו "לא סוחב". הוא בהתחלהעובר לנתיב הימני ביותר ואז רואה שכל המכוניות עוקפות אוטו בעלייה. הוא מזדחלבמעלה ומנסה להבין – "מה קרה". ואז הוא נזכר… סתמתי חצי מהמנוע! איןפלא שאני לא יכול לעלות במהירות את ההרים.

כתוב "ואהבת את השם אלוקיך בכל נפשך ובכל מאודך ובכללבבך" – בכל לבבך דורשים חז"ל אלו הם היצר הטוב והיצר הרע. האדם צריךלכפוף את היצר הרע לעבוד את השם משום שהוא גם כח שברא הקדוש ברוך הוא באדם. אםהאדם עובד את השם רק עם היצר הטוב יש לו "חצי מנוע סתום". רק אם הואמצליח לכפוף גם את היצר הרע הוא עובד את השם בצורה מלאה. היגון והאנחה לאמעוניינים לכפוף את עצמם למלכות השם. הם יעדיפו לעמוד בצד.

רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תנינא סימן כ"ג מבאר "הכללשצריך האדם להיות בשמחה תמיד ולהתגבר בשמחה כל כך עד שיחטוף את היגון והאנחה שהםכל המרה שחורה והעצבות. יחטוף אותם ויכניסם לתוף השמחה בעל כורחם עד שיהפוך היגוןואנחה לשמחה"

צריך לחטוף אותם! הם לא יבואו בפני עצמם. להפך, אם תתעלם מהםותשקע בדמיונות רוחנ יים ולא תתחתן ולא תעשה את רצון השם בקרקע הם פשוט יחמקו ואילורבי נחמן מסביר שצריך לרדוף אחריהם כמבואר בפסוק ישעיה לה): ‘ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה‘. צריך לרדוף את היגון והשמחה ולהכניס אותםלתוך השמחה. הם לא רוצים לשרת את הקדושה אבל הם חייבים. ואנחנו חייבים לרדוףולהעלות אותם.

נחזור לנדב ואביהו. הם ניסו להקטיר קטורת – הקטורת מגיעה עדאין סוף כפי שמבואר אולם היא מכילה גם חלבנה – שיש לה ריח רע. שהיא נמוכה. את זההם לא רצו. הם לא רצו לצאת מהשמחה שלהם כפי שמסביר רבי נתן. זה אותו אדם שרוצהלהשאר תמיד בשמחה אבל בלי ל"טפל" בכל החלקים הנמוכים שצריכים טיפול.

אבל חייבים לרדת. חייבים לוותר. חייבים לצאת מהשמחה כדי לכלולאת שאר החלקים הנמוכים בנפש.

ואותה האשה שנראתה לאדם עצובה בהתחלה היא למעשה המראה שלו.המראה שתראה לו – הינה אתה. תראה כמה אתה עצוב, תראה כמה אתה כועס, תראה כמה אתהאנוכי וחושב רק על עצמך. חשבת שאתה בשמחה? אז למה אתה לא בשמחה עכשיו? פתאום האדםיכול לראות את כל המקומות בו שהם לא בשמחה, פתאום הוא יכול לראות את היגון והאנחהבמלוא תפארתם – ואם הוא ישכיל באותו הזמן לתקן, אז יזכה להעלות את כל אותם נצוצותהקדושה ולהעלות את כל הבית מעלה מעלה ולקשר עולמות עליונים ותחתונים.

"שאין זה תכלית השלמות להיות רק למעלה ולא למטה, כיעיקר השלמות של הצדיק האמיתי הוא רק שיהיה למעלה ולמטה שיוכל להאיר בדרי מעלהובדרי מטה וכל מה שהצדיק גבוה וקדוש יותר ויותר כמו כן הוא צריך להאיר גם למטהביותר כדי שיקשר גם את כל התחתונים כל השוכני עפר אפילו המונחים למטה מאד לקרבםכולם אליו יתברך וזה בחינת זווג דקדושה שצריך לקשר כל העולמות התחתונים אליויתברך.

כי אשה יראת השם היא בחינת עקרת הבית שנותנת טרף לביתה וכו’שכל העולמות מקבלין חיות על ידה כידוע וזה עיקר בחינת נשואין דקדושה כדי שיתקשרוכל העולמות יחד דהיינו לקשר גם העולם הזה השפל שהוא בחינת סטרא דנוקבא כנגדהעולמות העליונים לקשרו גם כן אליו יתברך על ידי זיווג דקדושה כראוי."(ליקוטי הלכות, אבן העזר,הלכות פרייה ורבייה הלכה ב’)

אמן כן יהי רצון.

0 צפיות0 תגובות

הרשמי לניוזלור והישארי מעודכנת

יצירת קשר

מרכז שמים/ אשירה
רחוב יחיאלי 4 נוה צדק תל אביב
טלפון: 0722-146146
טלפון ארה"ב : 347-901-5172
חניה בשפע באזור כולו.

אודות אשירה

אתר הצמיחה הרוחנית לנשים “אשירה” הינו אתר אינטרנט המכיל מידע כולל ומגוון לפיתוח וצמיחה מבחינה רוחנית עבור נשות

 ישראל. 

לתנאי שימוש ופרטיות >>

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Flickr