את שואלת שאלה מדהימה, את בעצם שואלת על הכפילות הזו שבאופי האישה… מצד אחד, כך את אומרת לא ידעתי את זה, ש”אני צריכה להיות רכה, תומכת, נזקקת, ומצד שני להיות מלאת עיזוז ולתת ולסדר ולעשות”.
אני לא לועגת לך, כי יש בשאלה שלך מליון אמת, כי מרוב שגדלנו להיות מסוגלות, נשי חיל, הפכנו להיות חיילות – מפקדות חיל. פתאום היכן שצריך מעט רוך ורומנטיקה ומתיקות, אנחנו לא ממש מוצלחות בזה.
אז איך הקב”ה תובע מהאישה 2 מטלות הפוכות כל כך?
והסוד הוא מהמם, הקב”ה העמיס על אישה מולטי-טסקס – אמהל’ה כמה אני אמורה לעשות? וגם את זה וגם את זה וגם את זה….,
זה קורה באיזשהוא שלב בחיים שאת מסוגלת לתקתק הכל הכל הכל הכל… ואז פתאום את לא מספיקה ואת אומרת – אני חייבת לנוח, ואת מתחילה לוותר לעצמך.
למה ה’ העמיס כל כך הרבה על אישה? כדי שתלמד את מידת הויתור והרוך – סולחת לי. חשבתי בתחילת היום שאעשה- א’, ב’, ג’, ד’…, והספקתי רק שלושה דברים. על כורחך היות וחולשת הגוף מכריעה אותך בסוף, את הופכת רכה וותרנית.
המולטי-טסקינג שה’ העמיס על אישה הוא כל כך מבורך, מפני שהוא הדבר היחיד שמלמד אותך לסלוח ולוותר קצת…
ואז מה קורה כשאת לא מוותרת לעצמך על שום מטלה?- ויתרת על הדבר היקר ביותר שקוראים לו שמחה, שקוראים לו זמן איכות עם האיש שלך והילדים שלך.
ה’ מאלץ אותך לוותר על כל מיני משימות שאת רוצה להיות מושלמת בהן, ופתאום את מביטה באישה הלא מושלמת הזו, ונמסך בה סוג של רוך. כך הופכים להיות אישה רכה.
דווקא עם זה שאת כל כך קשה עם עצמך, ותובענית, וגוערת בעצמך כל הזמן בפרפקציוניזם נורא, את תגלי את הסליחה בסוף. ואז כשהוא לא יתקתק – בן הזוג שלך – תמחלי לו גם.
קוראים לזה הגיל הרך. אני תמיד אומרת כשהילדה שלי צורחת עלי “איך את מרשה לקטנים מה שלא הרשית לנו בחיים” מה את מרשה לה לישון אצל חברה?- ואני אומרת – אמא הגיעה לגיל הרך- הכל נהיה רך- הבטן נהיית רכה, הלחיים, התנוכים, הגענו לגיל הרך.
את לומדת דווקא מהעומס לוותר לעצמך- הרוך בא יבוא. וזה לא ארוך זה מגיע מאד מהר, ריבוי המטלות והרוך הנשי באים ביחד, והם לא סותרים האחד את האחר בכלום.
מאחלת לך שתהיי מסוגלת, וקשוחה, ומפקדת, ועדינה, ורומנטית, ורכה, וקורסת
שנה טובה.
ניתן לשלוח שאלות נוספות לרבנית ימימה מזרחי למייל של משרדי אשירה – שמים: ashiraoffice@gmail.com ונשמח להעביר לרבנית את שאלתך.