חנוכה ותרבות יון

לא ליפול ברשת

אנחנו מתחילות לדבר היום על חנוכה. ניקח זווית אחת בחנוכה שדיברה אליי, שאני אהבתי ונדבר עליה. כל הנושא של המאבק – בימים ההם בזמן הזה, המאבק מול תרבות יוון.

כבעלת תשובה בתחילת דרכה לא הבנתי מה הבעיה בתרבות יוון? במבט ראשוני היא לא נראית כמו תרבות פרימיטיבית או מפחידה. היא לכאורה נראית תרבות של יופי, אסתטיקה ואומנות ולכאורה לא ברור למה היה לנו ויש לנו היום מאבק איתה?

אבל אם נתבונן היטב בדקויות ונראה מה ניסו היוונים לקחת מעם ישראל ובאיזה דקויות הם ניסו לחבל בעם היהודי, אנחנו נבין כמה התרבות הזו מסוכנת לנו.

היוונים מיוחסים ליוון שהיה הבן הרביעי של יפת, נכדו של נח. ליפת היו שבעה בנים ויוון היה הרביעי מביניהם. בספר בראשית כתוב- “יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם”. נח מברך את יפת בנו ואת צאצאיו אחריו בברכה של יופי ואסתטיקה, אבל גם שהוא ישכן באהלי שם. אנחנו, העם היהודי מיוחסים לשם.

באיזשהו אופן התורה מעניקה חשיבות לנושא של אסתטיקה ויופי, אבל רק כשהיא מתועלת לצורך העבודה הרוחנית שלנו. אנחנו אמורות להשתמש ביופי ואסתטיקה במסגרת הנכונה, לטובת התכלית העליונה. חז”ל אומרים “אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם”, והרחבת הדעת היא כדי לאפשר לאדם להתעלות בעבודתו הרוחנית.

התרבות היוונית לבדה כביכול טוענת שהטבע והמציאות החיצונית- מה שרואים בחושים, זה כל מה שיש בעולם, וממילא זו כל התכלית כולה ואין מעבר לכך כלום.

נוכל לראות כי על כך מתבססות גם הגזירות שלהם, ובכל מה שקשור למלחמה עם היוונים אין שיעבוד של הגוף, היוונים לא נהגו בהם כעם כבוש ושיעבדו אותם בגופם, אלא ניסו להשליט את תרבותם ועקרונותיהם. ואם נבחן את מהות הגזירות שלהם נוכל לראות ששבת, מילה, וראש חודש שנאסרו על ידם הם הבסיס והיסוד של העם היהודי ומשמעותם אמונה של העם היהודי במעבר ל”כאן ועכשיו”. ואת זה ניסו היוונים לטשטש, את האמונה במאורעות מכוננים של העם היהודי שעליהם אנחנו נשענים באמונתנו בניגוד ליוונים שאמונתם רק במה שנראה לעיניים.

תרבות האלילים של יוון מנותקת מהעולם הזה שבו שולטת הגשמיות ומהווה מציאות נפרדת בפני עצמה.

“בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ” את המרד כנגד היוונים פתחה אשה, וסיבת המרד אינה בעקבות איסור על החודש, השבת והמילה. אלא בעקבות פריצות וגילוי עריות שבגזירת היוונים לפיה כל כלה בתולה לפני חתונתה צריכה לעבור דרך ההגמון, בתו של מתתיהו כהן גדול, יהודית הייתה אמורה להינשא ובסעודה משותפת עם אחיה ומשפחתה קמה והתמרדה כנגד גזירת היוונים, ודרשה מהם לפעול לביטול הגזירה.

יהודית הרימה את נס המרד, היא שיכרה אותו והאכילה אותו במאכלי חלב וכך ערפה את ראשו.

בספרו של הרב אוריאל עיטם “נהר יוצא מעדן” נכתב: (מדרש לחנוכה) “עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגר לפתחו יידקר בחרב, וכל כך למה? כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות, וכל הרוצה להיכנס נכנס בין ביום ובין בלילה. כיוון שראו ישראל כך וביטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולים לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש במיטותיהם.”

אחת מגזירות היוונים הייתה שכל אדם מישראל שיש לו מנעול או בריח לדלת שלו, עליו לבטל את אותו. נשים לב שתרבות היוונים מאופיינת בנהנתנות ומה שהם מנסים לעשות זה לפגוע בבסיס העם היהודי-הבית היהודי ע”י בילבול בין רשות היחיד לרשות הרבים ולהפוך את הכל לנחלת הכלל.

בימים ההם בזמן הזה- זה לא מאבק של אז עם התרבות היוונית, זו מלחמה יומיומית.

כיום הפריצה לחיי הפרט וביטול רשות היחיד, מתבטאת ברשתות החברתיות וע”כ יש לשים לב מתי רשות הפרט נפרצת ואנו נותנים מבלי מתכוון לעולם לחלוק איתנו רגעים אינטימיים.

אומר ר’ נחמן: ” כי צריכין לשמור מאוד את הזיכרון שלא יפול לשכחה בחינת מיתת הלב ועיקר הזיכרון הוא לזכור תמיד…שלא יהיה בדעתו ח”ו שאין עולם אלא אחד.. וע”י זה שמדבק מחשבתו…”. אדם צריך תמיד לזכור שיש עולם הבא, מכיוון שאנחנו נופלים בשכחה-אותיות חשכה. וע”כ יש לזכור תמיד כדי שלא נגיע למיתת הלב- לב שאין בו התרגשות. זכירת התכלית מטרתה התרגשות וחוויה יומיומית של השגרה, של הזוגיות. כדי שלא תהפוך למצוות הנשים מלומדה.

בנרות השבת יש התחברות לאור העליון-מצוות איש וביתו וע”כ מדליקים אותם בפתח הבית-זוהי סמליות לגזירת היוונים שניסו לטשטש את גבולות הבית. והנרות מאירים את החוץ.

בזמננו אנו מצווה עלינו להגדיר את הבית, להנכיח את הנרות ובתוך העולם הגשמי שלנו אנו יושבים באווירת קדושה בתוך ימי החול.

רבינו מדבר על כך שיש לצאת מהכוח המדמה ולא לתת ללב לבלבל אותנו, ועצתו היא לצאת מכך ע”י זה שנודה לו וננכיח אותו בחיינו.

אומר ר’ נחמן שאותה מציאות שניסו להנחיל היוונים שאכל ושתה כי מחר נמות, זה תעתוע ועלינו לשים לב להארות ששולח לנו בורא עולם. איתותים מלמעלה שאנחנו מושגחים. מין נגיעות שמימיות.

מעט האור שהדלקנו מגרש חושך עצום. אומר ר’ נחמן שאם אנו לא רוצים להגיע למצב של מיתת הלב, עלינו לשים לב לרמזים ששולח לנו בורא עולם. כך בלשונו.

יצר המציצנות שבא לידי ביטוי בתוכניות הריאליטי ובשאר תחומי חיינו הוא קילקול כ”כ גדול שאנו מחויבים למגר ולשים לב אליו. חווית המציאות וההתחברות להווה הוא הניצחון האמיתי על תרבת יוון.

#עבודתהלב #ליקוטימוהרן