לא יודע כלום | ל"ג בעומר ופרשת בחוקותי | רחל וינשטיין

רבי שמעון,

סוד.

הוד.


את הילולת רבי שמעון אנו מציינים ביום של הוד שבהוד.

ובכן מהו הוד?

הוד מלשון תודה,

הוד מלשון וידוי.

הוד –

הוא יופי,

הדר,

אך יופי זה איננו פשוט וחלק.

זהו יופי בוגר.

מקומט.

משופשף.

כמו אישה מבוגרת -

וואי כמה שהן יפות.

גם נערות יפות –

אך זהו יופי אחר.

נערות יש בהן יופי חלק.

פשוט.

תמים.


והוד –

יש בו ניסיון חיים.

היא עברה משהו.

נפלה וקמה.

התכופפה והתרוממה.


איזה יופי.


הרב גינזבורג מסביר שיש הוד,

ויש הוד.

יש מודה,

ויש מודה.

ישנו מושג של מודה מרחוק על האמת–

כלומר לפעמים אדם מודה שיש שם משהו.

כנראה שיש אמת מעבר לי,

מעבר לאמת שאני משיג.

אבל את הדבר ההוא שאני מודה בו –

אני לא מבין.

מודה מרחוק.

מודה ללא הבנה מלאה.

בוויכוח,

נדיר שאנשים מקשיבים אחד לשני באמת.

כי קשה מאד לשנות עמדה.

לקראות את הדברים בעיניים חדשות.

אך לעיתים,

כאשר מצליחים להקשיב,

עוד לא ממש מבינים את השני.

אבל אולי מודים.

מודים שיש שם אמת.

אמנם אולי היא לא יושבת לי טוב-

אבל הבנתי שלא כל האמת אצלי.

אוי,

כמה שזה חושב.

הרב גינזבורג מסביר שלפני שניגשים לתורת הסוד –

חשוב להפנים את הדבר הזה.

את ההוד.

את המודה מרחוק על האמת.

ווידוי –

הוא ההודאה בכך שאני רחוק.

רחוק מן השלימות,

רחוק מן האמת.

ובזמן האחרון –

אני חושבת.

על כך הכאב,

האלמנות החדשות.

היתומים הטריים.

יחד עם הפרשה שמתארת כיצד אם בחוקותי תלכו –

הכל יהיה טוב.

ואם לא...


ואין לנו אלא לומר –

הוד.

סוד.

להודות בכך שאני לא יודעת כלום.


"אני יודעת שאתה יודע שאני ידעת

שאני לא יודעת כלום..."


אבל קל כך קל לשכוח.

הרבה יותר קל להתבצר.

להעמיד הגנות.

ולא להקשיב.

לשני,

לאחר.


שנלמד להקשיב,

להודות,

להאמין.

ושנשמע בשורות טובות!

שבת שלום ול"ג שמח!


0 תגובות