נחמו נחמו עמי – כך מתחילה הפטרת פרשת “ואתחנן”. ולא, זה לא נראה לי במקרה הדבר. לא סתם אומרים שזו היא – נחמה כפולה.
אני לא באה לדבר על הפרשה. אני רוצה לדבר על המילה “ואתחנן”. אני רוצה לעצור רגע. כי צריכים נחמה על כל ההתחננויות שלנו. והלב שלנו, קרעים קרעים.
אז עברנו את שלושת השבועות האלה. ואפשר להשתחרר מהמועקה, לשים בגד-ים, לשמוע מוסיקה, לנסות להתרגש. כי הנה ימים באים – ימים טובים לישראל ט”ו באב- (אלול) – יום הכיפורים.
רציתי בשבילך אבא, שמשיח יבוא. רציתי שיהיה לך שלם. רציתי שתהיה לנו סוף סוף השראה. של שכינה. שכמו ימי צאתנו ממצרים – תראה לנו נפלאות.
חשבתי שהיה יום אחד להתחנן על נפשנו, שתבוא ותגאל אותנו בכזה אור! אבל, ככה מיד אחרי, מתחילה עוד התחננות לבית. התחננות שמפלחת לי את הלב.
יש את התקופה הזאת עכשיו – שהיא התחננות לתפארת. איך נקרא לזה – טרום יום הדין? ימי השתפכות הנפש? מבעד לחרכים? אני לדודי ודודי לי – “בתוך הזמנים”.
תקופה כזו, שעושה לי דה זה וו’, משנה שעברה, עושה תשובה ביער, צועקת לך בין קירות, שסגרת לי, כדי שאשמע אותי קוראת אלייך יותר חזק. אצלך – הווליום אחיד, המקצב הוא זה שקובע.. מתחננת לבית. לקרקע. משל עצמי. לעמוד שדרה. להיות שמחה. גם בלי גורם חיצוני. מתחננת למקום בעולם הזה שלך. מתחננת שתתן לי יד. מתחננת לזוגיות. לרגש. להתאהב. ללרצות לרצות כל כך חזק. מתחננת שתתן לי חיים לחיות. שלא אסחוב את עצמי בין המחר לאתמול וההפך. בוכה לך ששנה הבאה, זה יהיה קצת אחרת. שתמשיך עם כל החסדים המופלאים והגלויים שלך. ושיהיה לי יותר כח להלחם ברע. בתסכול. בייאוש. בפחד. שתתן לי להאיר לך אור מהיותי מוארת ולא רק מהיותי מגרשת חושך בתפקיד זמני. שתקרב אותי אלייך. באמת. להסתכל אל עצמי פנימה, לא להבהל – לאהוב אותי ככה, עד כדי כך. להאמין בך יותר. להשתדל פחות. שאראה שהפעם, זו הייתה הדקה, המדוייקת ביותר שלך, לתת לי הכל – כי לא חסר כלום בבית המלך, ולא הפסקתי לקוות אלייך, ולא אתה לא חייב, וכן, אתה כן רוצה ,ווודאי, וודאי שאתה יכול מאוצר מתנת חינם ואל תקרי “ישלם לך” אלא “ישלימנו לך” כמו שרק אתה יודע. כי אתה מכיר אותי כל כך טוב.
אז כן אבא, צריך פה נחמה כפולה. כי בעצם זה שלא בא עדיין משיחך. כי בעצם זה שלא זכינו שבזכותנו יבנה לך בית עדיין. כי בזה שטרם נגלית – זה החורבן הגדול והכללי – ואם אין את זה – מה יש בעצם חורבנות קטנים שמבקשים להבנות. צריכה פה נחמה כפולה אבא, כי אנחנו מתחננים לפנייך כפי שאמרת
(דברים רבה פרשה ב/ י״ב): ״אמר רבי חייא רבה: כתיב קוה אל ה׳ – חזק ואמץ לבך וקוה אל ה׳, הווה מתפלל וחוזר ומתפלל – ויש שעה שיתנו לך״! עוד נאמר (תנחומא וירא, א׳) ״שאפילו אדם אינו כדאי להענות בתפלתו ולעשות עמו חסד — כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים — מרבה עמו חסד״.
*ר’ שלמה בן יצחק מריני – ספר תיקון עולם (על ישעיה) וטעם הכפל, כי הנה יש גלות ישראל וגלות שכינה, ועל זה יש לנו להצטער יותר, על שמו הגדול המחולל בגויים, ועל כן נקווה ליום הישועה, בעבור שאז יתקדש שמך בעולם, וזהו שאמר ‘נחמו’ על גאולת עצמכם. עוד: ישועת ישראל תהיה כפולה : גאולת גופם וגאולת נפשם. כי מלבד היותנו סובלים על גלות וצרות רבות, אנו מצטערים על שאין אנו יכולים לקיים רוב המצוות ולעבוד את ד’ כהוגן בארצות הגויים. ומזה הצד הוכפל הגאולה גם כן, כי אז נעבוד את ד’ כראוי.
אוהבת, ענבל