יש ארועים בחיים שמתכננים לפרטי פרטים, קובעים לוז, ותאריך,והכל ידוע וצפוי מראש. חתונה למשל – קובעים תאריך, שולחים הזמנות, יש תזמורת וצלם, ולוז. זה מאד מתאים לארוע גדול ומשמעותי. אמנם יש חתונות מתוכננות יותר ויש פחות, אך בימינו בדרך כלל הולכים על היותר.
לעומת זאת לידה, תגיע כשתגיע. יש אמנם מצבים שקובעים תאריך לניתוח – אבל באופן טבעי הלידה מגיעה ללא התחשבות בתכנונים של כל הנוגעים בדבר. איך יכול להיות שארוע כל כך משמעותי יגיע ללא תכנון מראש וללא התחשבות בצרכים של המשפחה? עובדה. האירועים המתוכננים נותנים לנו תחושה של שליטה, לעומת האירועים שאין ביכולתינו לתכנן מזכירים לנו שיש מנהיג לעולם.
את הילד הקטן שלי ילדתי בחו”ל וגיליתי לרוב הפתעתי ששם רוב הנשים לא עמדו בזה ושרוב הנשים שם קבעו תור מראש לזירוז או ניתוח. קשה לא לדעת, לא להיות בשליטה. חברה סיפרה לי שכשהיא הגיע ללידה שאלו אותה: קבעת תור? היא ענתה: לא, יש לי צירים…
ומה עם פסח? זו לידה, או חתונה? ארוע מתוכנן מראש, או ארוע מפתיע שזמנו אינו ידוע מראש?
אם נסתכל בפסוקים יש אזהרה. כאשר ה’ מצווה על עם ישראל לקדש את חודש ניסן ולספור אותו כראשון הוא גם מצווה לקחת שה בעשור לחודש, לשמור אותו עד הארבע עשרה לחודש. יש לוז שלם עם המון פרטים. לתת דם על המשקוף, לצלות את השה, לאכול אותו בחיפזון. אבל לכאורה אם התאריך ידוע מראש, מדוע החיפזון? אי אפשר לאכול בנחת? צריך לאכול כמעט בעמידה מתניהם חגורים נעליהם ברגליהם ומקליהם בידיהם?
לדעתי פסח הוא שילוב של השניים, חתונה ולידה. מצד אחד – התאריך היה ידוע מראש. והלוז היה קבוע. מצד שני יש באוירה של יציאת מצרים משהו מאד מפתיע וכאילו לא מתוכנן. כאילו שעם ישראל, כמה שלא התכוננן, לא הבין באמת מה הולך להיות. ולמרות הציווים והאזהרות – עם ישראל ברגע האמת היה בשוק. ומה שמדהים זה שאפילו הציווים מראש הביעו את השוק שיהיה להם בעצם היום הזה, ברגע האמת. ה’ ציווה מראש לאכול מצות ולאכול בחיפזון כאילו ידע מראש מה יהיה המצב הנפשי של העם. או שאולי ה’ לא רק צפה מראש מה ירגיש העם, אלא גם אמר אמירה עקרונית ומהותית לגבי אופי הארוע הקרב ובא.
ולא כך אצלינו בחיים גם? עם כל זה שיש ארועים מתוכננים יותר ופחות, כל ארוע משמעותי שעובר עלינו יש בו גם מימד של שוק והפתעה. אפילו בחתונה הכי מתוכננת, יש משהו מחדש ומפתיע. גם אם אין פאשלות בחתונה עצמה, יש מציאות חיים חדשה ושונה, יש הלם וקשיי הסתגלות.
התפאורה של ליל הסדר – אכילת המצות שלא הספיקו להחמיץ, השינויים שעושים על מנת שהילדים ישאלו שאלות, אמורים לגרום למימד של הפתעה ולא הכל בידינו גם לנו המבוגרים. לפעמים אנחנו כל כך הרבה מתכננים שקשה להפתיע אותנו… אבל נראה שזה חלק מן האתגר של ליל הסדר. לתכנן ולעבוד ולהכין, אבל גם להשאיר מקום להתרחשות, להתגלות, ללידה.
מאחלת פסח כשר ושמח, ומשמעותי!
רחל וינשטיין