יוסף ויהודה | רחל וינשטיין

יוסף ויהודה.

שלא נפגשו,

שנים...

נפגשים.

יהודה ניגש ונואם,

ויוסף כבר לא יכול להתאפק.

לאורך פרשיות סיפור יוסף ואחיו –

שתי דמויות אלו מתגלות בפנינו.

במלוא זיוון והדרם.

ועיתים – אף בקלקולם.

יוסף שחולם חלומות,

ונמכר למצרים.

יוסף שיורד לבור תחתיות,

ועולה.

יוסף – שלומד להתאפק.

עד שלבסוף אינו מתאפק.

יהודה – שמציל את חיי יוסף,

אך מוכר אותו לעבדות.

נכשל,

ומודה.

קם ונופל.

אומר צדקה ממני,

ומפגין אחריות.

ערבות.

לא מוכן לוותר –

ולהשאיר את בנימין במצרים.

ומוכן לשלם מחיר אישי.

מחיר כבד.

בפרשה זו עומדים יוסף ויהודה אחד כנגד השני,

יוסף – המשנה למלך,

מול יהודה אבי המלכות.

ויהודה קורא ליוסף אדוני.

בעל השפת אמת מסביר שמידתו של יוסף היא "משלו נתן לו".

הוא עובד קשה,

ויש תוצאות.

הוא נמנע מחטא,

וזוכה לגדולה.

מידת יהודה לעומת זאת היא סייעתא דמיא.

ההבנה שאינו ולא כלום...

הוא אינו אדון.

שמו של יהודה – אותיות שם הוויה,

ואות אחת נוספת –

האות ד'.

האות ד' מסמלת דלות,

דלית ליה מגרמיה כלום,

אין לו משלו כלום.

ומידה זו –

פותחת שערים.

כי ברגע שהאדם מבין שהוא אינו כלום,

אז הכל הקב"ה.

והקב"ה -

אין סוף.

ופתאום יש לנו יכולות שהן מעבר לנו.

כי זה לא שלנו.

שתי הנהגות.

שנצרכות, שתיהן.

מחד –

לקיחת האחריות,

ההבנה שיש לכל מעשה תוצאה,

שצריך להתאפק.

ולדייק.

ולפעול.

ומאידך –

הידיעה שבסופו של דבר,

לית ליה מגרמיה כלום.

אנחנו כלי בלבד.

וה' יתברך הוא הכל.

בעל השפת אמת מסביר שבחינת יוסף היא מעלה גבוהה מאד,

"אך מועטים הם שיוכלו להתמשך אחר בחינת יוסף".

בחינת יהודה -

"לפתוח שערי מתנת חינם עבור כלל ישראל.

והם מסייעים לכל השפלים."

(שפת אמת לפרשת ויגש שנת תרמ"ח)

יש יהודים של בחינת יוסף,

ויש יהודים של בחינת יהודה.

יש ימים של בחינת יוסף.

שהכל הולך טוב,

שהכל מצליח.

שה' עימנו בכל מעינו.

ויש ימים –

של בחינת יהודה.

נופלים,

וקמים,

ושוב נופלים...

וכנראה שנצרכים שני הלימודים העצומים הללו.

שניהם.

ההשתדלות -

ההבנה ש"משלו נתן לו".

שצריך לעבוד קשה.

יחד עם ההבנה שאנו כלי ריק מלא בושה וכלימה –

שאם נראה זאת,

שיש באפשרותנו להתמלא בברכת ה'.

מתנת חינם.

אם נפנים זאת באמת.

ושתי מידות אלו נצרכות.

בעם,

ובכל אדם.

שבת שלום!

#רחלוינשטיין #אשירה #פרשתשבוע #ויגש