טעמו וראו כי טוב ה’ לט”ו בשבט| רחל וינשטיין
טעמו וראו כי טוב ה’.
טעמו וראו כי טובים פרותיו. עסיסיים, ומתוקים.
ממש כמו המן.
שירד מן השמיים, מוכן לאכילה.
ט”ו בשבט הגיע, חג לאילנות.
מעניין שבמשנה לא כתוב ראש השנה לאילנות אלא ראש השנה לאילן, ומסבירים המקובלים שהדבר רומז ל”האילן”.
מי הוא, כי אם עץ הדעת טוב ורע.
יש כמה דעות לגבי הפרי שגדל על עץ הדעת. חיטה, תאנה, ענבים, אתרוג.
למה בתור ילדים תמיד דמיינו את אדם וחוה אוכלים תפוח?
תמיד אמרו לי שהתפוח בא מציור מפורסם והשפעה נוצרית.
אבל בפרי צדיק על ט”ו בשבט בכל זאת מופיע התפוח.
לא שזה מה שצמח על העץ, אלא בהקשר של התיקון שנעשה בט”ו בשבט. התיקון של חטא אדם הראשון שאכל מן העץ.
רב צדוק מסביר שהתורה נמשלה לעץ,, האילן הוא ה’, והתפוח הוא עם ישראל. כתפוח בעצי היער, ישראל נמשלו לתפוחין, ופריו מתוק לחכי.
בט”ו בשבט נוהגים לאכול פירות, חוזרים קצת למתיקות הראשונית והפשוטה של האכילה כפי שהייתה בתחילה, בגן עדן.
טועמים מטוב ה’, מתענגים ממתיקות הפירות שעד היום הם המזון שאפשר לאכול אותו איך שהוא.
לפני חטא אדם הראשון, היה מאד. צריך לאכול, הכל חוץ ממה שצריך לא לאכול. ולאכול, היה דבר מאד פשוט. לקטוף ולאכול.
גם את הפרי של עץ הדעת טוב ורע היה פשוט לאכול.
על פי המדרש עץ הדעת טוב ורע הצמיח גלוסקאות, חיטה מוכנה לאכילה.
אחרי החטא האדם נתקלל, בזיעת אפך תאכל לחם.
אחרי החטא, שם דבר לא פשוט. הכל מורכב וקשה.
בט”ו בשבט, נזכרים באכילה הפשוטה. נזכרים שהמרחק שנפער בינינו לבין ריבונו של עולם ניתן לגישור.
עדיין יש פרות בעולם, עדיין הם מתוקים ופשוטים.
המזון שמזכיר לנו את אהבת נעורינו, שאנחנו תפוחים מן האילן הגדול שהוא ה’.