Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page
רחל וינשטיין

וירא העם ונועו מרחוק | רחל וינשטיין

וירא העם ונועו מרחוק.

עם ישראל,

חונה כנגד ההר.

כאיש אחד,

בלב אחד.

ואומר כל אשר דיבר ה' נעשה.

אבל גם אומר אל משה –

דבר אתה עמנו,

ונשמעה.

ואל ידבר עימנו א-הים - פן נמות.


העם רואה –

את הקולות,

את הלפידים,

ואת ההר עשן.

ומתרגש.

ומתיירא.


רוצה לגשת –

אבל לא רוצה לגשת.


רבי נחמן מתייחס למילים שעם ישראל אומרים –

כל אשר דיבר ה' נעשה.

כמובן שבפשט מדובר בהבעת אמון,

בהתחייבות.

את מצוות ה' נעשה.

רבי נחמן מסביר אחרת.

רבי נחמן מסביר שהעם אומרים - כל מה שיאמר ה',

ונשמע באופן ישיר מה' – לא תהיה לנו ברירה אלא לעשות.

ואם כן –

לא תהיה לנו בחירה.

ובחירה היא קריטית.

כי ללא בחירה –

אין תקשורת.

זה לא שלנו.

אם קיום המצוות שלנו הוא אוטומטי,

ללא בחירה,

ללא שותפות,

איזו משמעות יש לה?


ותגובת ה' לאמירה זו של בני ישראל היא –

"הנה אנכי בא אליך בעב הענן,

בעבור ישמע העם בדברי עימך"


כלומר הפתרון הוא שהקב"ה יופיע בעב,

בהסתר.

ולא ידבר ישירות אל בני ישראל –

אלא ידבר עם משה.

והעם ישמע.

ויבחר.

לשמוע.

להיות חלק.


ברגעים רבים אנו עומדים מול בחירה.

להתקדם?

להתקרב –

להתמסר?


רגעים אלו מלווים בפחד –

ואולי הפחד אמיתי.

אולי אבלע?

כבר לא אהיה אני?

כבר לא תהיה לי בחירה?


מעמד הר סיני מותיר אותנו עם מסלולים מקבילים.

מסלול של התמסרות.

של נענשה ונשמע (לא תמצאו את הביטוי הזה בפרשה שלנו...)

של רצוננו לראות את מלכנו.


ומסלול של בחירה.

של דבר אתה עמנו ונשמעה.

של לקיחת צעד אחורה –

של מרחק, שמאפשר בחינה,

חשיבה.

עצמאות.


היחס שלנו לתורה,

לקב"ה,

יש בו את שני המרכיבים.

התקרבות והתמסרות,

התמסרות עיוורת.


יחד עם זאת עצמאות.

וחשיבה ביקורתית.


ולפעמים נראה שיש סתירה בין המסלולים.

ואלי במידה מסוימת יש...

אבל בסופו של דבר שני אלו מרכיבי יסוד בעבודת ה'.


ואם נוותר על אחד מהם –

המתכון לא יצליח.


אני חושבת על שני המסלולים הללו המון בהקשר של חינוך ילדים.


מצד אחד –

ילד צריך גבולות.

דרישות.

וילד צריך ללמוד שעושים –

למרות שלא כל דבר מבינים,

אוהבים,

מתחברים.


מצד שני –

כל כך חשוב שיהיה מרכיב של בחירה,

התחברות,

הבנה.


ובסופו של דבר גם בחינוך ישנם שני מסלולים.

קצת סותרים...


ובשני התחומים –

של עבודת ה',

ושל חינוך -

צריך בכל רגע להחליט באיזה מסלול אנו צועדים.

לדייק.

מה מתאים.

ולפעמים להלך בשניהם בו זמנית...


והבחירה לא תמיד קלה,

לא תמיד ברור מה נכון.

הלואי שנזכה.


לומר נעשה ונשמע,

ולומר כל אשר דיבר ה' נעשה.

רצוננו לראות את מלכנו,

ודבר אתה עמנו – ונשמעה.

להתמסר לעבודת ה',

ולבחור בה בלב שלם.


ושנזכה להעניק לילדינו את שני המסלולים הללו גם כן.


וניטיב לבחור מתי להלך במסלול זה,

ומתי במסלול זה.


שבת שלום!



0 תגובות

Comments


bottom of page