Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page

ויהי בנסוע הארון לפרשת בהעלותך | רחל וינשטיין

ויהי בנסוע הארון –

ויאמר משה:

קומה ה',

ויפוצו אויביך.

וינוסו משנאיך -

מפניך.


הפסוק שאנו אומרים בהוצאת ספר התורה.

הפסוק המתאר את מסע הארון.

הכניסה לארץ ישראל,

כי בשלב זה אנחנו עוד רגע נכנסים לארץ ישראל.

ובאמת כאן מסתמן קו פרשת המים.

יד כאן ספר במדבר באווירת –

"עוד רגע נכנסים".

מכאן והאלה –

אנחנו לקראת שהיה במדבר ארבעים שנה.


וברגע השיא הזה,

כשעוד נראה שעוד רגע נכנסים לארץ ישראל,

והכל טוב...

הפסוק מתאר איך היינו אמורים להיכנס לארץ.


הספורנו מסביר שלולי חטא המרגלים,

היינו נכנסים.

בהובלת הארון.

בהובלת הקב"ה –

בתרועות חצוצרות.

וכל אויבינו היו פשוט נפוצים,

נסים מפנינו.

ללא מלחמה.


הוי, כמה פשוט.

וכמה לא פשוט.

לחשוב מה היה יכול להיות...

ולא.

ואולי הפסוק רומז לנו –

מה היה יכול להיות.

גם היום.

ואולי גם ברמה פרטית.

שכאשר מה שמוביל אותנו ,

זה ארון ה'.

שליחות,

דבר ה',

בבהירות.

אזי -

הבעיות,

ה"שונאים" והאתגרים,

היו נמסים מפנינו...


ואמנם זה לא המצב.

היה חטא המרגלים.

התבלבלנו.

הארון איננו.

שכחנו שכשהארון מוביל אותנו – יכול נוכל לה.

אבל המציאות הראשונית הזו אולי לא נעלמה לגמרי.

ויש לה רשימו במציאות.


וכאשר אנו ממוקדים במטרה,

דבקים בה',

מנסים לשמוע את קול החצוצרות העמום שמנחה אותנו –

מתי לנסוע,


מתי לחנות.

מתי לצאת למלחמה,

ומתי להבליג...


הבעיות אולי לא נמסות –

אבל מתגמדות.

אולי.


בתחילת הפרשה רש"י מביא את דברי המדרש –

מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?

לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים וחלשה דעתו,

שלא היה עמיהם החנוכה.

לא הוא ולא שבטו .

אמר לו הקב"ה:

חייך -

שלך גדול משלהם,

שאתה מדליק ומטיב את הנרות.


אהרון ראה שכל הנשיאים מביאים קורבנות.

חלשה דעתו.

והקב"ה מזכיר לו שיש לו תפקיד מרכזי במשכן –

אבל זה לכאורה פשוט?!?!

מה,

יש ספק שחלקך גדול משלהם?

ולמה דווקא המנורה מדגישה את העניין?

הרי הכוהנים הקריבו המון קורבנות שלא יכלו אחרים להקריב?


כך שואל הרמב"ן.

ועונה –


שיש משהו ייחודי המנורה.

רק לה יש זכר עד היום בבתי כל בני ישראל.

אלו מנורות חנוכה.

כל שאר הקורבנות,

משחרב המקדש,

הם אינם.


נר התמיד נשאר.

במובן מסוים.


ואולי יש פה אמירה.

שהרעיון של נרות המנורה –

עדיין רלוונטי לנו היום.


ואם כבר אין לנו לא את תרועת החצוצרות,

לא את עמוד הענן,

המסמנים לנו מתי לנסוע ומתי לחנות.


יש לנו את אור המנורה.

אור הנרות.

אור התורה.

שמאיר בכל מיני דרכים.

שאם נדליק,

נביט,

נחפש,

נוכל לקבל קריאת כיוון.

ולנסוע אחרי הארון.


שבת שלום.



0 תגובות

תגובות


bottom of page