חיפוש

ואולי זה יקח 40 שנה…| פ’ דברים | הרבנית שריג

תחשבו על זה ארבעים שנה הולכים בני ישראל במדבר. תלונות יש? יש. קשיים יש ? יש. ואיך משה מגיב? לא מגיב. בפעם היחידה שהוא מוכיח מישהו בפרשת מי מריבה ואומר: “שמעו נא המורים”. מזדעקים פרשנים רבים להראות כי התוכחה היא רק לקבוצה מצומצמת. והנה בספר דברים משהו משתנה, עד עכשיו מה שנשמע מפי משה היה מה שקיבל מפי הגבורה מכאן – הוא מתחיל בתוכחה. תוכחה מסותרת, עדינה מאין כמוה. חשבתי על עצמי. כשנראה לי שאחד מן הילדים לא עושה נכון, לא מגיב נכון. כמה אני מתקשה לנהוג באיפוק, להתייחס לכך בעדינות הנדרשת, כמה קשה פשוט לשתוק. ואולי לא ממש לשתוק אלא כמו שמנחה אותנו הפרשה – רק לרמוז…. יכול להיות שאצליח ואולי זה יקח עוד ארבעים שנה…. וכך אומרת הפרשה: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. (דברים א א) רש”י במקום אומר – “אלה הדברים” – (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל. התורה בעצם מנחה אותנו שלא משנה עד כמה אנחנו כועסים על מישהו יש לשמור על כבודו . ואם רש”י אומר שמשה רומז על המקומות בהם נהגו שלא כשורה. ה”אור החיים” הקדוש מביא פן אחר. גם הוא אומר שהדברים נרמזים אבל הם בבחינת “בקורת בונה”. הם אינם מתייחסים כלל לעברות אלא מנחים את בני ישראל מה המידות שהם צריכים לסגל לעצמם ולהתחזק בהם כדי ללכת בדרך ה’.

ימים לא פשוטים עוברים עלינו ככלל ישראל וכפרטים. על מה מכוונת אותנו הפרשה לשים לב? מונה ה”אור החיים” תשע מידות שונות הרמוזות בפסוק: 1. עבר – רמז להידבק במידותיו של אברהם העברי 2. הירדן– מלשון מרדות (מרי, התנגדות) רמז לשברון לב פנימי,הבנת החטא. 3. במדבר – מקום של מיעוט, של חוסר שפע מרמז על ענוה 4. בערבה – בצורה ערבה, מרמז על ענוה שהיא לא בצורה של מיאוס או פחיתות. 5. מול סוף – מרמז על זה שאדם צריך לחיות כשהוא רואה תמיד לנגד עיניו מה תכליתו ומה סופו של אדם. 6. בין פארן ובין תופל – פארן מלשון פאר, רומז שתמיד יהיו פניו מוארות ולא יתעצב. 7. לבן – מרמז על לב טהור ונקי. 8. וחצרות – בניגוד לאוהל, יש בחצר הבית יותר קביעות. מרמז על לימוד תורה בקביעות. 9. ודי זהב – כאומר די לזהב. מרמז על הסתפקות.

נקודה מעניינת נוספת שמביא אור החיים הקדוש מתייחסת לזמן התוכחה. הוא שואל, למה משה אומר את הדברים דווקא בעבר הירדן? ומסביר שמאד קשה לשמוע תוכחה. אבל בלתי אפשרי לשמוע כשאדם נמצא במצב של מצוקה כשהוא שקוע עדיין בצרתו. בשעה כזאת הוא אינו מרגיש שיש לו תקוה ואין לא סבלנות לשמוע. גם אם הדברים הם אמיתיים, זה לא הזמן הנכון – אין מי שישמע. לכן משה מחכה עד שיגיעו לעבר הירדן וברגע שהגיעו למחוז חפצם הוא אומר דברו. גם אז, בעדינות ברמז.

א. מספרת כי מצבה של אמה המתבגרת הדרדר בשנים האחרונות. היא עושה הכל הרבה יותר לאט, מתקשה בפעולות פשוטות, היא נפלה כמה פעמים ונמצאת עכשיו בשיקום אחרי שבר באגן. א. ואחיה מודאגים מכך שהיא נמצאת לבד וכועסים שהיא לא מבינה את הדאגה וההכבדה שמצב זה מביא עליהם. היא אומרת לה שהיא לא מתחשבת בהם ומסכנת את עצמה. א. אומרת : אמא צריכה לעבור לבית אבות 1. האם זאת האמת ש אמא צריכה לעבור לבית אבות? כן. היא כבר לא בכוחות שלה ואנחנו לא עומדים בנטל ובדאגה שיקרה לה משהו כשהיא לבד בבית. 2. האם את יודעת בוודאות שזאת האמת ש אמא צריכה לעבור לבית אבות? לא. 3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה ש אמא צריכה לעבור לבית אבות? אני מודאגת, אני מותשת, כועסת,אני לא מצליחה לעזור לה, אני מדברת אליה בצורה החלטית. אני רוצה שהיא תשמע לי שתבין שיהיה לה הרבה יותר טוב אם תעבור לבית אבות. אני רואה אותה כעקשנית, אני מאשימה אותה בליבי שהיא אגואיסטית, אני מסתכלת יותר על הקשיים שלי מעל הקשיים שלה. 4. מי תהיי בלי המחשבה ש אמא צריכה לעבור לבית אבות? נינוחה, לא מרוגזת, לא שופטת, קשובה יותר. אני מרגישה שבלי המחשבה אני עם לב הרבה יותר פתוח. אני יכולה לשמוע אותה מתלוננת בלי לתת לה עצות ולשכנע אותה שהיא צריכה ללכת לבית אבות. בלי המחשבה אני שואלת אותה מה היא מציעה, מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה. בלי המחשבה אני יכולה לחכות שתתאושש ורק אז לדבר איתה. בלי המחשבה אני יכולה לראות שהיא לא בקשה ממני עצה מה לעשות 🙂

היפוכים: אמא לא צריכה לעבור לבית אבות אני לא יכולה להיות בטוחה שיהיה לה יותר טוב יכול להיות שהיא תרגיש בודדה בלי השכנים, הגינה שלה… אני לא בטוחה שהיא מסוגלת להרגלים וחוקים חדשים היא אוהבת לגור ליד הנכדים. היא אומרת שהיא לא מעונינת. היא צלולה, היא מודעת לסיכונים. למה היא צריכה לעשות משהו שהיא לא רוצה? אולי צריך לחשוב על פתרונות אחרים שיגנו עליה אבל יאפשרו לה לחיות כמו שהיא רוצה?! אני צריכה לעבור לבית אבות ???? כשאני חושבת על זה…יכול להיות שאני צריכה ללכת בעצמי לבית אבות ולחוות מה זה אומר בדיוק כדי להבין מה אני מציעה. מה באמת נראה לי שמתאים לה ומה אולי לא. אולי היא מבינה יותר ממני מה זה אומר. ההכרות הזאת תביא אותי להבין יותר מה אני אומרת ומה אני מציעה ואולי תתן לי רעיונות מה להציע לה בבית כדי להקל עליה. אני צריכה לדמיין שאני עוברת לבדוק מה זה דורש ממני נפשית, פיזית, רק מלחשוב על זה בצורה כזאת אני מרגישה עכשיו שאני קצת נבהלת. כשאני מרגישה את זה עכשיו אני נמצאת במקום יותר מדויק להצעה כזאת, יותר מהוסס פחות בטוח, יותר בודק… גם אם אני חושבת שזה הפתרון הנכון, היא זאת שצריכה לקבל את ההחלטה ולעבור.

ולסיום: משהו ששלחה לי שרית “כשאני מצביע על מישהו, אצבע אחת שלי מופנית אליו, כי אותו אני בודק, אבל שלוש אצבעות פונות אליי, כי אני תמיד צריך לבדוק את עצמי פי 3″

#עבודהבפרשה #העבודהשלביירוןקייטי #פרשתדברים #ביירוןקייטי #שולמיתשריג #עבודהבפרשהלפיהעבודהשלביירוןקייטי #הרבניתשריג #שולישריג