הרבנית ימימה מזרחי על פטירתו של עו”ד יעקב ויינרוט
“התורה למעשה אף פעם לא מצהירה שיעקב נפטר, כתוב בפשטות: “וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.” וחז”ל אמרו: “יעקב אבינו לא מת”. והקשו חז”ל: אם כך, לשווא ספדו הסופדים וקברו הקוברים? ותשובתם: “מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים”. החיים לא מסתיימים בקבר, הנשמה אף פעם לא מתה, והעבודה הטובה שעושים בני אדם עלי אדמות משיכה לחיות הרבה אחרי פטירתם הפיזית. יתר על כן, אם ילדים מחקים את דוגמת אבותיהם, אזי המורים וההורים ממשיכים לחיות דרך ילדיהם”. את המילים היפהפיות האלה כתבה חני ויינרוט, ז”ל, בספרה שפורסם זה עתה: “שבת שלום חני”.
יעקב לא מת, הוא לא יכול למות מפני שכמו כל הצדיקים שנפטרו בחודש הזה, הרב עובדיה , הרב אברג’ל, הרב שך, הרב קרליבך, האדמור מפיאסצנא, הרבי מרוז’ין , הרב פינקל, הרב שפירא מלובלין ואבא שלי, הרב רוטשילד זצ”ל, הוא היה איש שכולו ברכה לציבור.
אנחנו בימי בחירת מנהיגים. איך אמור מנהיג להיבחר? ויאמר הרש”ר הירש לפרשתנו, שהקריטריון האחד והיחיד יהיה: “וֶהְיֵה בְּרָכָה: חייו יהיו קודש למטרות האלוקיות של אדם ועולם והוא יחזיר את עטרת האדם ליושנה. (מוכר?) הכל שואפים לא להיות ברכה, אלא להיות ברוכים… יושר אנושיות ואהבה הן מצוות המוטלות על הפרט, אך חשובים כאיוולת ואינם חשובים לכלום בעיני מדינאים ודיפלומטים, ואתה? רק כשתהיה לברכה עבור אחרים, תהיה ברוך”.
כשאני רואה את הצער על לכתו של עו”ד ויינרוט, מכל גווני הקשת החברתית והפוליטית, אני רואה את הלוויתו של יעקב אבינו כשכל מלכי מזרח ומערב שבאים להילחם עם עם ישראל אחרי פטירת יעקב, מביטים בכל השבטים שחברו להם יחדיו סביב קברו, ובמחווה מדהימה, מסירים את כתריהם ומניחים אותם אחר כבוד על קברו.
לֶךְ לְךָ עו”ד יעקב ויינרוט, לכי לך חני, הייתם אנשים נכונים כל כך. ימשיך אורכם וילך עד נכון היום. המשיכו והיו ברכה.
אנשים כמותכם, לא יכולים למות.