הרבנית ימימה מזרחי לזכרה של רונה רמון

בפרשתנו, מצווה יעקב את יוסף “נא, אל תקברני במצרים” ורש”י השורף: ” וכך אמר יעקב ליוסף: ידעתי בני שיש בלבך עליי, שאת אמך, רחל, לא הבאתי לקבורה במערת המכפלה אבל היה יודע שעל פי הדיבור קברתיה בדרך, כדי שתהא עזרה לבניה בדרך”.. וואו!!!! גופה של אמא שנקברת, לא גורמת צער לילדים! להיפך!! מיקומה של גופה הוא “עזרה לבניה!” אינני רשאית לדבר על אישה שנתנה הרבה כל כך לעם הזה, אישה שליבה נשרף עבורנו. אבל הייתי רוצה את האפשרות לעלות על קברה. לבכות לה, לבכות לי, לבכות לכל הנשים שלבן חלל, הייתי רוצה שתהא עזרה לבנותיה בדרך. הייתי רוצה שיישאר לה כאן מקום, פיזי, שיוכל הקב”ה לומר: בשבילך רונה, אני מחזיר את ישראל למקומם.