בס"ד
המפגש ג- דיקלה אופל.
לפעמים אני מוצאת עצמי נדהמת הכוס שמכילה את רגשותיי תחושותיי מתמלאת במהירות הבזק וכל הרוחניות נשפכת ממנה ללא מעצור .
אני תופסת את עצמי נעצרת נזכרת אך חייתי את חיי ללא הדת?! אך עשיתי את זה?!! אך התמודדתי ?!כמה אבל כמה פספסתי, כמה לוקה אני עכשיו בחסר בתשתית, עוד כמה יש לי ללמוד ולהשתפר !
זה לא נגמר ,כמה הדת התורה מדהימה כל היופי הזה כל הטוב לא מאפשר לי להתנהג כמו בעבר לשמר את הטוב רק לי ,כל ההתגלות הזו מורה לי בתוקף לשתף וגם שאני יודעת שמעבר לקו עומדות אוזניים ערלות ולפעמים תוקפניות הדחף פשוט מכריע את המערכה ואני מקבלת כוחות, למרות שאני רק בהתחלה רק בחיתולים, בכל הקשור לדת אבל בכל זאת היופי הזה לא נשאר אצלי לבד, כל דבר אני חייבת לספר לשתף .
לבי מתחיל לכאוב אני חושבת על הקרובים לי שחיים את חיי השגרה את חיי החולין את חיי ההנאות "אני כאן לא רק לעבוד אני חיה ליהנות"
והלב שלי נמחץ אני רוצה לעורר אותם להעיר לעזור ,בסהרוריות אני מרימה טלפונים לאחותי אמי אחיי ,חברות נושנות לפעמים .
כשאני מתקשרת לישראל לבית ילדותי אחותי מרימה את הטלפון כשהיא שומעת את קולי היא מסבירה ,
"תראי אין לי הרבה זמן ,אז תחפרי הפעם בקצרה " אני מחייכת וממשיכה בשלי כמה שאני אוהבת אותה כמה שאני מוכנה לספוג את הציניות המזלזלת את הרצון לנתק את מילותיי אני רק רוצה לזמזם לה כמו זבוב קטן וטורדני סביב האוזן כל פעם קצת בכדי שהיא תתרגל לזמר שלי שתכניס ערך מוסף ליום שלה , שתהיי סובלנית לאחיה הדתיים ותזכור תמיד שאחותה הגדולה דתייה כן, כן דתייה!.
כשאנו נפגשות בסקייפ אני בברוקלין והיא בישוב סמוך לנתניה היא מביטה בי וצועקת לאמי
"אמא בואי תראי אותה! ממש טליבנית נהייתה לנו !" וצחוק ענק פורץ מגרונה אמי רצה לראות את המחזה וצוחקת גם כן ,אז נעצרת בבהלה .
אני לא נעלבת מתיישרת ומתיישבת לי בגב זקוף גאה ידיי ממששות את כיסוי הראש ואני אוהבת אותן אהבה עזה שתיהן מביטות בי בעניים פעורות בליבן הן בטוחות
שאני זו שהשתגעה , שאני המסכנה זו שנפלה שצריך לקחת אותה בכוח ולהחזיר אותה ארצה לשגרה "לחיים הבריאים הנכונים" .
ואני מנסה להסביר שלא אבדתי את דעתי, אם כי חזרתי למקורות לשורשים לעבר של כל יהודי למהות הקיום .
אמא שלי מקבלת מאחיה ואחיותיה טלפונים בהולים
"מה יש לה לבת שלך שולחת לנו כל מיני אימלים עם לינקים להרצאות של רבנים ?!היא בטוח השתגעה הילדים שלך שיהיה בריאים!(יש לי עוד אח מתחזק)
ואמי כובשת את הבושה וממלמלת משהו חלוש להגנתי .
ואני גאה בה היא עומדת בחזית ואני נחבאת מאחוריי המחשב ומאחורי הטלפון, מדברת מיבשת רחוקה , אבל היא זו שסופגת את הביקורת
"מה עשית לא נכון שהילדים שלך כאלה חלשים שהם צריכים את הדת "
לפעמים אני עומדת המומה כמה העולם הפוך כמה מוזר !
יש לי את הדודה הזו שהכי אוהבים ,אבל איתה קשה לי לדבר מאז שחזרתי בתשובה, היא ממש אנטי דת כל פעם שאני מתקשרת אליה היא מ רגישה את הצורך להתגונן בפניי להוכיח לי ,
"אני רואה שברוך השם וישתבח שמו יוצא ממך כבר טבעי זה ממש חזק אני מבינה ? ,אנחנו גם מקדשים בשבת ולא מתלבשים חשוף רק שחם אני שמה גופייה למה כל הקיצוניות הזו שלך?! ,מה אנחנו לא בסדר?! זה לא מספיק טוב "
יום אחד אני אסביר לה ,שהצדיק הגמור ביותר אף פעם לא מרגיש שהוא בסדר וזה מהות ההבדל,
אדם דתי משתפר כל הזמן והמטרה שלו לגדול לצמוח לא בקרירה ,בכסף, תהילה והכרה, אלה בלהיות בסדר בעניי השם והאדם כל יום חייבים להשתפר לעזור יותר לתת להתחזק !אין בסדר יש טעון שיפור וזה כל הקסם אין את הרביצה בנוח , באני בסדר גמור! .
אני מתפללת כל יום לקדוש ברוך הוא לחזק אותי ולכוף את יצרי להשתעבד לו וכמו כן לכוף את יצרם אמן ואמן.