“ברכה או קללה”-רויטל רחל צדוק

“ברכה או קללה”

(מאת היעצת רויטל רחל צדוק, מנהלת מדרשיה:”עטרת שרה”). 1. “ראה”- התבונן היטב: “אנכי נותן לפניכם היום”. אני נותן לך את היום במתנה. מתחילים את היום בהודאה להקב”ה. הקב”ה בכל יום ויום נותן לנו חיות, נופח בנו רוח- חיים. אם כן מה עלינו לעשות? הקב”ה נותן לכל אחד ואחד מאיתנו- בחירה. 2. אנו רשאים לבחור ולעשות ביום כרצוננו. האפשרות לעשות ביום היא: ברכה או חלילה וחס קללה. אמרה התורה: “ואברהם זקן בא בימים וה” ברך את אברהם בכל”. אומר אור החיים הקדוש: “כי הצדיקים מחיים ימיהם, והרשעים ימיהם מחיים את היום,. אצל הצדיקים, כל יום שבא, הוא מתמלא על- ידי קיום התורה והמצוות, גמילות חסדים, תפילה וכו’. לעומתם, הרשעים ימיהם מחיים אותם, אינם ממלאים את היום, הימים ריקים, היום נשאר אותו דבר כמו שהוא, לא נעשה בו דבר 3.סוד ההצלחה בחיים הברכה מתקיימת כאשר שומעים לקולו של הקב”ה בקיום המצוות. לקחת יום אחד בלבד, ואותו יש להחיות על- ידי תורה ומעשים טובים, וכמו- כן לשמוח באותו היום. יום אחד לא קשה להחיות אותו, ולשמור שלא להיכשל על- ידי עשיית חטאים. וברגע שמחליטים שיום אחד ממלאים אותו במצוות ובמעשים טובים, אין קשיים. 4.בתחבולות תעשה לך מלחמה בסוף היום אתה שמח ומאושר כי ב”ה זכית למלאות את היום, בתורה ובמעשים- טובים, תענוג לך, ואתה מרגיש כל- כך טוב. ויום למחרת תתנהג באותה צורה. כך נלחמים עם היצר, שנאמר: “כי בתחבולות תעשה לך מלחמה”. זו היתה עבודתו של אברהם אבינו, וכך הוא מילא את כל ימיו. אברהם אבינו לא חשב על כל הימים בבת- אחת, הדבר בלתי אפשרי. הוא מילא כל יום בחייו בנפרד, עד שהגיע למאה שבעים וחמש שנות חייו. מהי הקללה של היום? אדם לא שמר על היום שקיבל במתנה, הוא לא קיים בו מצוות: לא הניח תפילין, לא שמר שבת. כל היום הלך לאיבוד. הוא לא יכול להחזיר את היום בשום- אופן, היום עבר. זה נקרא קללה. וכאן הבחירה! בואו ונתבונן כיצד הקב”ה קורא לנו, ומה היא מעלתנו בפני הקב”ה? שנאמר “בנים אתם לה’ אלוקיכם” וכן …”להיות לו עם סגולה מכל העמים”… הבורא כל העולמים נתן לנו את הנשמה, שהיא חלק אלוה ממעל, בתוך הגוף נמצאת הנשמה. הנשמה לא יכולה להחזיק מעמד בלי הגוף- הנרתיק לנשמה הקדושה. הבורא כל העולמים ברא את גופינו- רמ”ח אברים ושס”ה גידים בחכמה נפלאה, ממש לא יאומן. הבורא כל העולמים חפץ מאוד שהנשמה תחזיק את עצמה יפה, והגוף יתקיים. לכן הוא ציווה עלינו, מה מותר לעשות ומה אסור לעשות. מה מותר לאכול ומה אסור לאכול. כל ענין הכשרות היא לטובתנו 4.מי אשם? הגוף והנשמה מאשימים אחד את השני שהוא הגורם לחטא. לעתיד לבוא הקב”ה אומר לנפש מפני מה חטאת לפני? עונה לפניו: רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא. משעה שיצאתי ממנו, כצפור טהורה פורחת באוויר אני, מה חטאתי לפניך? אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני? עונה לפניו: רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה. משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך. מה הקב”ה עושה להן? מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד. כאשר יוצאים לרחובה של עיר, לזכור ולדעת טוב שאנו הבנים של המלך, יוצאים בלבוש צנוע, לא מביישים את המלכות, רואים כולם שאנו בניו של המלך. לא להתבייש לבדוק אם יש הכשר. שאדם אוכל מאכלים לא כשרים הוא לא יכול להתרומם, אין לו ניצוץ. לא יכולים להתקרב להקב”ה כאשר לא שומרים על קדושה וטהרה. 5.סגולה לעושר אומרים לנו חז”ל סגולה נוספת חשובה ומיוחדת לקבלת השפע והיא: השבת “אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת, נותנים לו נחלה בלי מייצרים. רב נחמן בר יצחק אומר: ניצול משיעבוד גלויות. אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו”. אדם צריך להכניס לעצמו חיות, לאהוב לחיות, לשמוח במה שיש לו, לפרגן לעצמו, לאהוב את החיים. אדם כזה יכול להכניס חיים חדשים בזולת, לשמח את הזולת. אדם המגיע לדרגה כזאת הוא האדם המאושר בחיים. לא חסר לו שום דבר, אדם רגוע ולא כעוס, אהוב ואוהב את הבריות, טוב לו בחיים. אבל חלילה וחס אדם שאין לו אמונה, הוא תמיד כעוס, ברוגז, לא טוב לו בחיים. אדם שמאמין זה מתבטא בפרנסה, בשידוכים, הכל מכוון מלמעלה. אחד האנשים שאל אותי: לקחו ממני את הכל, איך אני יכול להגיע לאמונה?, אומר דוד המלך: “מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה”- אדם שהוא במייצר, וקורא להקב”ה, אז “ענני- הקב”ה עונה לו”. כי טעם שבוחר ה’ לייסר לאדם בעולם הזה, בייסורי העוני הוא, כדי שבאמצעותו יזכה חבירו המפרנסו והוא מה שרמז במאמר בך אביון. 6.מהו התנאי שיגיע מלך המשיח? אור- החיים הקדוש, מזכיר את דבריו של הזוהר הקדוש, כיצד עלינו לנהוג על מנת שיגיע מלך המשיח? “אמר לו רבי אליעזר- חייך, שאם ראשי בית הכנסת יחזרו בתשובה, או בית כנסת אחד, יתקבצו בזכותם כל הגלות. כי הקב”ה מצפה תמיד, מתי יחזרו בתשובה, ויעשה להם טוב, שכתוב:”ולכן יחכה ה’ לחננכם”, מחכה תמיד, מתי יעשו תשובה”. מספיק בית- כנסת אחד שכולם חוזרים בו בתשובה שלימה, “אי חדא קהלה או חדא כנישתא יתערון בתיובתא מיד אתי בן דוד”. אור- החיים הקדוש בפרשתנו, מדבר על ענין התשובה, א- שאדם ייקח את עצמו בידיים, יהיה שמח ומאושר, טוב לי בחיים. ב- לחשוב תמיד, איך אני יכול לגרום נחת- רוח להקב”ה, ולשמח את הקב”ה, למשל: להניח תפילין, לכבד את השבת. כמו שאנו מבקשים בתפילת שמונה- עשרה “אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. וחננו מאתך חכמה בינה ודעת”, ואז נהיה קרובים אליך ונעשה רצונך. הבעיה היא, שאנו נוטים לשים את הדגש על אותם אמצעים, ולהזניח באותה העת את המטרה, אנו מקפידים הקפדה יתרה על צום יום הכפורים, אולם שוכחים כי הוא נועד בעקר לסייע לנו לתשובה, אנו מקפידים לשמע תקיעת שופר- ושוכחים כי הוא נועד לעורר אותנו לתשובה, ואנו רצים לסליחות אולם שוכחים שבאמירתן מבלי לשוב מעומק הלב- אין כל תועלת… הרבה יותר קל לצום יום אחד ולנקות את המצפון- מאשר לשוב בתשובה שלימה… הרבה יותר קל לומר סליחות ולהתפלל- מאשר לשנות את כל ארחות החיים!! הרבה יותר קל לשמע תקיעת שופר בבית הכנסת- מאשר להתחיל דרך חדשה!! בראש השנה וביוה”כ, כולנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא כי יקצה לנו חיים, פרנסה, נחת, בריאות וכל טוב. אנו משכימים לסליחות, אנו מתחננים בתפלות: ’זכרנו לחיים’- אנא רבונו של עולם, תקצה לנו חיים! אנו רוצים חיים בכדי לפעל בהם גדולות ונצורות! ’למענך אלוקים חיים’!! הקב”ה מבקש לראות איך אנו מנצלים את ההקצאה הזו!! בראש השנה- אנו נידונים על המעשים שעשינו במשך השנה החולפת. ביום הכפורים- נחתם גזר דיננו, נראה כי מדת הדין היא הדורשת את סגירת החשבון, לא כך הם פני הדברים… לכן הקב”ה בטובו, נותן לנו התראות חוזרות ונשנות מדי שנה… בכל שנה הוא קורא לנו לעשות חשבון הנפש, לשוב בתשובה, ולסלק את יתרת החובה שנותרה בחשבוננו לעת עתה… נו… האם זהו דין- או רחמים?? אולם בל נשכח… כשם שהבנק מגביל וחוסם בשלב מסוים את חשבון הבנק של הלקוח, אם חרג ממסגרת האשראי המאשרת, כך עושה גם הקב”ה… כאשר האדם חורג ממכסת העוונות הנסבלת, הקב”ה דורש את סילוק החובות שנצברו. על- כן, בכדי שלא נגיע למצבים מביכים מעין אלו, כדאי לכסות בכל שנה את יתרת החובה, לשוב בתשובה, ולזכות לשנה טובה ומאושרת רצופה בכל טוב!! פעם בא לפני בעל, וספר לי את כי זוגתו אינה מוכנה לדבר עמו זה. וזה בדיוק מה שאנו עושים בימים הנוראים… אנו משכימים קום לסליחות, שבים בתשובה שלימה, מוכיחים כי בכוונתנו באמת להיות טובים יותר. 7.”את לבבך ואת לבב” שלוש “עבודות” מיוחדות לחודש אלול, שהן הכנה לימים הנוראים, לראש השנה וליוה”כ . תשובה, תפילה וצדקה. הרצון לשוב ולהיות בעל ערך אמיתי, קדוש, מביא את האדם, כדברי רבי נחמן, להתקשרות עם השם הקדוש אה- יה. שכתוב “ויאמר משה אל האלוקים הנה אנכי בא אל בני ישראל [בשליחותך, לגאלם].ההארה הנמשכת על נפש האדם בבואו לשוב ולגשת אל אלוקיו, באה מן השמים “אה- יה”, ומשם דווקא “מסייעין לו” להיטהר. משמים, אם כן, מסייעין לו להתקרב, להיות. אמנם בתוך הסיוע הזה כלול גם מבחן, “ואומרים לו- המתן”. ההמתנה, כאשר האדם מרגיש שהוא “עדין בחוץ” זהו מבחנו וניסיונו. האם הוא ראוי “להיות”? האם יקבלו גם אותו? האם גם בפניו יפתחו את שערי הקדושה? “כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך- שמראין לו התרחקות, אותו מלמעלה, ונדמה לו שמרחיקין אותו ואין מניחין אותו כלל להכנס לעבודת השם. תשובה, אם כן, עיקרה הרצון לתשובה, הכיסופים לתיקון, והנכונות להמתין, גם אם נדמה לאדם שעדיין אינו מתקדם וש”לא מקבלים אותו”. מוסיף רבי נחמן בעניין זה, “וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, ואז יזכה לאחרית טוב לנצח. כי עיקר היצר הרע והסטרא אחרא- כל כוחם על- ידי השקר, שהוא הרע, שהוא הטומאה. אפילו החוטא הגרוע שבכל העולם כולו, כי ’מלכותו בכל משלה’, בחינת ’ואציעה שאול הינך’. וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו ולבו, ומכניס זאת בליבו באמת בבחינת ’וידעת היום והשהות אל לבבך, כי ה” הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת’. אזי בוודאי יש לו תקווה גדולה כל ימי חייו לזכות לדרך התשובה באמת. דהיינו שאפילו ממצולות הים הרבים מאד בבחינת ’כל משבריך וגליך עלי עברו’. וזוהי ה”חרב” שאתה אנו צריכים למול את עורלת הלב- האמונה שגם לנו, לכל אחד ואחד, יהיה מי שיהיה, יש תקווה- ואם נתאזר בסבלנות ונמשיך לרצות ולנסות להיכנס בשעריי הקדושה, לבטח נזכה לזה. 8.”אני לדודי ודודי לי” כמו שאומרים חז”ל (סוכה נ”ב):”יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב”ה שעוזר לו- אינו יכול לו” וקל וחומר לאחר שחטא- שהוא זקוק לסיוע לשוב. שדוקא באלול שערי השמים ושערי התשובה פתוחים. ולהרבות באמירת תהילים, המסוגלת לתשובה. המנהג לסיים תהילים שלוש פעמים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה. גם מי שמבין שעליו לשפר ולהיטיב דרכיו- אין די בכך. כי יש, לעתים, שאין לו התעוררות. הוא מבין בשכל, אבל לבו- אטום ואדיש. ויש אחר, שיש לו התעוררות וחשק, אבל “אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו”. הוא רוצה, אבל אינו יודע איך, ומה בדיוק רוצים ממנו משמים. והשלישי, אף שיש לו חשק וגם יודע מה מוטל עליו לעשות, “אפילו אם מגיע לשם- יכול להיות שהשער של תשובה סגור”,כי אין די גם ברצון ובהשתדלות האדם, ואם לא “יפתחו” לו משמים את השער לא תועיל השתדלותו. מציב רבי נחמן פתרון אחד!: “וכל ידי אמירת תהילים, אפילו מי שאין לו שום התעוררות- הוא מתעורר לעשות תשובה. וגם זוכה על ידי תהילים להגיע אל השער והאות השייך לו, ולפתוח השער!” ומסיים: “וזה שאנו רואין, אשרי שיאחז בו”. 9.אלול:”איש לרעהו ומתנות לאביונים” עוד מ”עבודותיו” המיוחדות של חודש הרחמים- צדקה. “איש לרעהו ומתנות לאביונים” ר”ת אלול. מן הראוי שנקדים גם אנחנו באלול, ונאחז במידת החסד, ונרבה בצדקה, שנאמר: “גדול העושה צדקה, יותר מכל הקורבנות ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה. ושוב נאמר: ’כל המרחם על הבריות- מרחמין עליו מן השמים’ (מסכת שבת קנ”א). וכמו שהוא מבקש, שהקב”ה ישמע שוועתו ותפילתו, כך ישמע הוא שוועת העניים. והצדקה דוחה גזרות רעות ומוספת חיים”. אך עיקר מעלת הצדקה, אומר רבי נחמן, היא דווקא שאדם שובר את אכזריותו ונותן יותר מכפי טבעו ונטיית לבו וכלשונו. להפכו לרחמנות. וזהו עיקר עבודת הצדקה. רק עיקר העבודה- לשבר האכזריות להפכו לרחמנות”. ודווקא עתה, באלול, על פתח שנה חדשה, כאשר אנו מבקשים שיפתחו לנו שערים רבים: שערי חיים, שערי פרנסה, שערי בריאות, שערי קדושה, נוגעת עבודת הצדקה לפתיחת השערים, וכמובא בדברי רבי נחמן שצדקה היא המפתח הראשון והחשוב- לכל השערים! (דברים ט”ו) ’פתוח תפתח’, שאפילו כשיש פתח והתחלה, הצדקה היא פותחת יותר ויותר ומרחבת יותר. כל התחלות קשות, מחמת שבהתחלה צריכין לשבר ולפתוח פתח מחדש. וסגולת כח הצדקה- להרחיב ולפתוח הפתח יותר. אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח, כי הצדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות, אך התועלת של הצדקה גדול מאוד. שובר בזה גם את הרוגז והדין שלמעלה, וממתיק הדין ברחמים כי “מאחר שמתגבר ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות על ידי זה נתהפך הרוגז לרצון”, ולזה בוודאי אנו מייחלים קודם יום הדין. 10.שבעים דרגות גם באדם עובר זמן רב בין ה”זריעה” לבין צמיחת ה”פרי”. כשם שיש אילן המניב פרי כעבור שבעים שנה, גם על חיי האדם נאמר: “ימי שנותיו בהם שבעים שנה” (וגם כשמאריכים ימים יותר מזה- עד מאה ועשרים- כלולים חיי האדם במספר שבעים), שכן עבודת האדם היא לברר ולזכך שבעים דרגות בנפשו. עיקר עבודתו של האדם היא לברר ולזכך את המידות שבנפשו, הנחלקת לשבע. כל אחת ואחת מהמידות האלה כלולה מעשרה כוחות, ויחד יש כאן שבעים דרגות ושלבים. נשמתו של יהודי ירדה לעולם הזה כדיי לברר ולזכך את כל שבעים הדרגות שבנפשו, ולכן ניתנו לו שבעים שנה. 11.אין מוגבלות יהודי נדרש לראות את עצמו בבחינת עץ מניב, שצריך להצמיח פרי. משנה לשנה צריך הפרי להיות נכבד יותר ורב יותר מהשנה שעברה, ואדרבה ככל שהאדם מתגבר יותר זו הוכחה שעכשיו הגיע שעתם של פירות חשובים יותר, שצמיחתם היא לאחר משך זמן ערוך יותר. אלא שיש הבדל בין צמיחת פירות בעולם הגשמי ובין הצמיחה הרוחנית. בעולם הזה הגשמי כל דבר מוגבל, ולכן זרע המצמיח שעורים לא יוכל להצמיח חיטים, ומזרעים של תבואה לא יצמחו אילנות. אולם, בעולם הרוחני של בני ישראל, הקשורים עם הקב”ה שהוא אין סופי, לא קיימת המגבלה הזאת, ויכולה להיות גם ’צמיחה’ חשובה וגדולה לאין- ערוך מה”זריעה”. 12.שליחות הנשמה מהדמיון לאילן יש ללמוד עוד הוראה חשובה: תפקידו של כל יהודי להיות בבחינת ’גרעין’ שממנו יצמחו עוד ועוד צמחים ואילנות שיצמיחו ריבוי ’גרעינים’. אין להסתפק בגישת ’אני את נפשי הצלתי’. טעות היא לחשוב שהמטרה היא להבטיח שה”גרעין” שלו- עצמו יישמר ולא יינזק. לא זו השליחות שבעבורה ירדה נשמתו של היהודי לעולם הזה. יהודי צריך לדעת ש”זרעו” אותו בעולם הזה כדי שממנו ימחו פי כמה וכמה יהודים העובדים את הקב”ה, לומדים את תורתו ומקיימים את מצוותיו. לכן עליו לפעול שעוד ועוד יהודים יעסקו בתורה ובמצוות, ואז ימלא את ייעודו ותכלית בריאתו, ויקרב את הגאולה האמיתית והשלימה.

#רויטלצדוק