בואי חלה | הר’ ימימה מזרחי

פרשת השבוע – וירא 

אנחנו נוסעות השבוע עם כל העולם לקראת השבת העולמית,

בכל כך הרבה מקומות ידברו על השבת יסעדו סעודות שבת, הפרשות חלה השבוע העולם מתמלא בבצקת, וכאן באשירה במוצש מלווה מלכה עם עדי רן.

אני מאמינה גדולה במאמר החסידי שאומר כמו שהזמן מעורר את הקריאה כך הקריאה מעוררת את הזמן, כשקוראים את הפרשה היא מזמינה את הזמן לחול עוד הפעם.

בשבוע הזה נולדת התפילה הראשונה בעולם אברהם אבינו מחבר תפילת שחרית.

הוא עומד ואומר אולי ימצאו בה 50 צדיקים וכו’..

ואומר השפת אמת האדם הוא עיר קטנה ובכל יום עומדות האמהות ומבקשות מהקב”ה לבדוק האם יש לנו 50 מעשים טובים…40…30… וכך מבקשות אל תכלה אותה. בזכות המעט שקיים.

השבוע זה יום ההולדת לצחוק, ברוך בואך המרפא של העולם, יום הולדת ליצחק.

היום נלמד מה ההבדל בין להיות אשה צוחקת לאשה מצחיקה. יש הבדל גדול.

השבוע הזה תחיית המתים, בפרשת השבוע ובהפטרה לשרה אין ילדים, ואומר המלאך כעת חיה…ולשרה בן.

הפעם השנייה יצחק על המזבח לפני עקידה וניצל ברגע האחרון. ותחיית המתים שלישית ישמעל שכמעט מוצא את מותו במדבר חוזר לחיים.

אם לא תהיה לך אמונה בצחוק, בתפילה ובזה שמתת ואת יכולה שוב לחיות, חבל לך. צדיק באמונתו יחיה ולמי שאינו מאמין קשה לחיות.

השדות מבקשים ברכה הים מבקש אמונה ואתה אינך מבקש דבר והפרשה הזו מלאה באמונה.

אני לא יכולה להתעלם מהאזכרה שהייתה השבוע לאמא רחל והנהירה הענקית הזו לקברה, אנחנו רגילות להגיד שאמא רחל קבורה על אם הדרך-בצד הדרך. הזוהר הקדוש מדייק ואומר שאמא רחל קבורה באמצע הדרך שבין השמים והארץ. והיא היחידה שאינה נחה בגן עדן.

ושבו בנים לגבולם- כגבל זה שעושה עיסה..לעשות בצק ולתת לו צורה. כשהאדם נברא העלה הקבה תהום והשקה עננים להשרות את העפר..ונברא אדם…כגבל זה שנותן מים ואח”כ עושה עיסה  “ויצר את האדם.”

כשאת לשה חלה את בוראת בן אדם חדש.

אומר אברהם לשרה מהרי לושי ואפי עוגות, והיא לא רוצה. היא צינית ולא מחפשת יותר מתכונים להרות לזוגיות ולפרנסה, תניח לי, אומרת לאברהם אני לא מתפיחה יותר. אבל יש אורח, אומר אברהם ושרה עונה, חדל. חדל להיות לי אורח כנשים. למה היא לא מסכימה להירתם לסגולה הזו שנקראת הפרשה חלה?

התשובה של חז”ל היא שציניקנים צודקים, זה באמת סתם. החלה הזו, ואין לנו בית מקדש ואין למי לתת את החלה

ואומר המדרש המהמם, הלישה של החלה היא כמו עקידת יצחק. שתיהן קורבן שבסוף לא יוצא לפועל. שמת את בנך בפרשה הזו על המזבח וזה סתם.

החלה היא כאילו אך היא לא פחות מ”כאילו (איל) של אברהם אבינו” והאפר של העקידה מצטרף לאפר של החלה השרופה והוא נהיה אפריים. הבן שכל כך חיכית לו. אל תיהיו ציניים, חלה לא יכולה לתפוח בצינה. תאפי אשה השבוע, בתנור הכי גדול שלך.

אז הפרשתי ועוד לא נושעתי, אבל משהו קרה לי אני לא כמו שרה, אשה בורחת מבשורה.

קומי אורח בא.