ארמון מקוביות / שרי ברגר
והנה פתאום,
יבוא האדון
אל היכלו של מלך המלכים.
הנה הוא בא-
משיח, גאולה.
מקדש נבנה
היינו שמחים.
הנה הבית
הגדול, המפואר
קדוש ומקודש,
יורד באש.
הנה הארמון
של אבא ששב
ומקבץ פזורנו,
הנה הנֵס!
ותינוקות של בית רבן
הנה רצים הם, שוחקים
וילדים בתום ליבם
תודה נושאים
אלי שחקים.
כי בזכותם,
כן, בזכותם
הנה הגיע הגואל
בתפילתם, בזַכּוּתַם
בליבם אשר שואל.
בכל מעשה טוב,
כל ויתור
בנו הם עולם חדש.
בכל לימוד,
בכל עידוד
הוסיפו אבן למקדש.
וכשצורפו האבנים
לקירות שלמים
ולבנין-
הנה, הנה אנו זוכים
לעולם שלם
ומתוקן!
רוצו רוצו ילדים!
להוסיף עוד אבן ולבֵנה
כי אולי אפשר עוד לתקן
ולהפוך הצום ליום רינה!
Comments