חיפוש

אין מילה מיותרת-פרשת נשא

בתורה אין מילים מיותרות.

חז"ל מתאמצים לדרוש כל מילה שנראית לכאורה מיותרת, וכן, גם אותיות.

אז איך פתאום בפרשה שלנו,

פרשיה כל כך ארוכה נראית כחזרה? כמיותרת?

הנשיאים הביאו קרבן.

כל נשיא הביא את אותו הקרבן בדיוק.

היה מספיק לכתוב לנו פעם אחת: "קערת כסף אחת, שלושים ומאה משקלה..."

אבל התורה חוזרת על פרטי קרבנות הנשיאים.

שוב ושוב. ושוב.


"וְקָרְבָּנוֹ וגו', מָה רָאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת בָּעִנְיָן הַזֶּה, רַבָּנָן אָמְרִין אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבָּן שָׁוֶה הִקְרִיבוּ כֻּלָּם, עַל דְּבָרִים גְּדוֹלִים הִקְרִיבוּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הִקְרִיבוֹ לְפִי דַּעְתּוֹ" (מדרש רבה י"ג י"ד)


חכמים מסבירים לנו במדרש שאמנם הנשיאים הביא את אותו הקרבן בדיוק, אך זה לא אותו קרבן בדיוק.

התורה יוצאת מגדרה, וחוזרת על קרבנות הנשיאים. חזרה זו נועדה להבהיר לנו שאמנם הפרטים היו אותם פרטים, אך בכל קרבן היה חידוש.

כל קרבן היה " על דברים גדולין, וכל אחד ואחד לפי דעתו".

ייחודי, ומיוחד.

גדול.

משמעותי.

חד פעמי.

נצרך.


מדהים.

שאותו הקרבן בדיוק,

הוא לא אותו הקרבן בדיוק.


לפעמים נראה שלהיות כמו כולם,

זו בעיה.

זה לא אותנטי,

לא אמיתי.

כי איך יתכן, שאעשה מעשה זהה לכל הסובבים אותי,

אנהג כמו כולם,

וזה יהיה אמיתי? שלי?

והיום יום שלנו מלא כל כך בחזרות.

שלפעמים קשה לנו למצוא בהן משמעות.


פרשת הנשיאים מנכיחה לנו שגם כאשר מקריבים את אותו הקרבן בדיוק,

חוזרים על המילים שכולם אומרים,

ושאמרתי בעצמי אתמול ושלשום ולפני שבוע,


בכל אמירה יש משמעות.


בכל אמירה, בכל חזרה יכולה להיות כוונה גדולה,

"דברים גדולים".

גם מעשה שהוא לא מקורי,

ולא ייחודי,

הוא שלי.

ויחודי.

כי ברגע שבחרתי לעשות אותו –

עשיתי מעשה גדול.


ובכל מעשה אפשר וצריך להכניס את הנקודה שלי.

"דברים גדולים", "לפי דעתו".


וגם כשחוזרים על מילים שאמרנו כל כך הרבה פעמים,

ומעשים שעשינו פעמים רבות כל כך,

ובכלל אינם מקוריים – אינם "שלי",


מילים אלו, מעשים אלו,

בכוחם להיות גדולים.

וכל כך שלי.


דווקא בימים אלו,

רבים מאיתנו מתגעגעים כל כך לשגרה.

למוכר ולאהוב.

לחזרות...

בעזרת השם, שנזכה גם לראות בחזרות,

בשגרה,

בעשיה שהיא בדיוק כמו כולם,

משמעות גדולה.


בתפילה לשגרה ברוכה,

משמעותית!

ומלאת דברים גדולים!


שבת שלום.

0 תגובות