השבת נקרא בפרשות על ענייני טומאה וטהרה באדם, ועל נגע הצרעת. מפתיע לגלות, שחכמינו מצאו בפסוקים הללו עיקרון שמלמד אותנו על מהלך הגאולה. התורה מסבירה שאדם שפגע בו נגע הצרעת, אם מצורע בחלק מגופו – טמא הוא ועליו להיטהר. לעומת זאת, אם כל עורו נגוע בצרעת, וכל גופו מכוסה בצרעת לבנה – אזי טהור הוא לגמרי. ובמילות התורה: “כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא”
הכלל הזה מפתיע כשלעצמו, ועוד יותר מזה, כשם שכך באדם הפרטי, מופיעה אותה ‘נוסחה’ מיוחדת גם בכלל עם ישראל.
הגמרא במסכת סנהדרין דנה בתקופה הסמוכה לביאת משיח בן דוד, ומתארת תקופה מורכבת ומאתגרת של ‘עקבתא דמשיחא’.
רבי יוחנן אומר: “אין בן דוד בא, אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב”
לכאורה מתוארות שתי סיטואציות שונות מאד בהן תיתכן הגאולה, כשהדור כולו ‘זכאי’ או לחילופין, כשכל הדור ‘חייב’.
אך לא כך ראו זאת רבותינו. בהסבר פנימי, הם מתארים מציאות של דור שכולו זכאי וגם כולו חייב בעת ובעונה אחת. דור שהוא ‘טב מלגו וביש מלבר’, כלומר טוב מבפנים ורע מבחוץ, שכלפי חוץ יהיה דור זה כולו חייב, אך כשתצא הרעה החוצה, אזי יזדכך הדור ויישאר מבפנים נקי וטהור, וכך יתקיימו בו יחד; על פני השטח – דור שכולו חייב, אך בהתבוננות פנימית אל הנשמה שבו – כולו טהור ממש.
כך באדם המצורע בפרשת השבוע, “כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא”, וכך בדור הגאולה, שהרי כבר הסביר האר”י הקדוש: “האדם – עולם קטן, העולם – אדם גדול”.
ראש חודש אייר, בלב עשרת ימי התשועה, מזמין אותנו אל חודש של כחול לבן ??
ואולי לא בכדי מתוארת ההוויה הטוטאלית הזו דווקא בביטוי “כולו לבן”, שמזכירה לנו את טוהר ההיכל, וחוט השני שהלבין כשנתכפרו חטאי ישראל… אדם ועם, שכולו הפך לבן, מזוכך וטהור, וראוי לגאולה שלמה!
שבת שלום חודש טוב ומבורך!