אל השבת שלנו אנו מגיעים השבוע אחרי ימי מועד, וחול המועד, וימי חול בודדים…
בפרשת שמיני אנחנו נכנסים פנימה אל חיי המשכן ועבודת הקודש, ומוצאים את הפסוק, בדברי ה’ לאהרון הכהן: “וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל”…
בדפי הדף היומי, במסכת שבת, למדנו על מקור המנהג שהשתמר עד היום בחלק מהערים, והוא ה”צופר” המבדיל בערב שבת בין קודש לחול.
בהיות מקדש על מכונו, בית המקדש היווה ה’שעון’ של החיים, ופעימות הזמן נמדדו דרכו.
כבר באור ראשון היה הכהן קורא ׳ברקאי׳, ועבודת תמיד של שחר היתה מתחילה, יום חדש מאיר.
לפנות ערב קורבן התמיד של בין הערביים היה חותם את היום.
איזה יום היום?
נאזין לשירת הלוויים, ״היום יום שישי בשבת… ה׳ מלך גאות לבש…״.
מתי ראש חודש?
נביט בשרשרת המשואות שתחילתן בקריאה ׳מקודש׳ שבמקדש, והן דולקות ומסמנות לנו דרך הר המשחה, והסרטבה, יוצאות ומאירות את כל הגולה.
מתי בערב פסח נשרוף את החמץ?
נרים מבטינו אל גג המקדש. אם שתי חלות נמצא שם, הרי שמותר עדיין לאכול חמץ, אם חלה אחת מונחת – הרי שהגיע זמן שריפת החמץ, ואם נלקחו שתיהן – היכונו לקורבן הפסח עם החבורה אליה נמנתם.
לקראת כניסתה של שבת המלכה, נאזין אל תקיעותיו של הכהן, העומד בפינה הדרום-מערבית של הר הבית, במקום הנשמע היטב מן העיר העליונה ומן העיר התחתונה.
למרגלות הכותל המערבי, על שרידי הרחוב מימי בית המקדש השני, נמצאו אבני מפולת רבים מיום החורבן. ובפינה, נמצאה אבן עתיקה, בעלת מעמד פנימי כמעין מדרגה, שעליה מתנוססת הכתובת: ״לבית התקיעה להכ…״ האבן נשברה באמצע המילה, אך בזכות דברי חכמינו אנו יכולים להשלים מהי הכתובת באותו מעמד של הכהן, ברגעים קסומים אלו בערב שבת:
לבית התקיעה להכריז, או – להבטיל (את העם ממלאכה), או אולי – לבית התקיעה להבדיל בין קודש לחול!
וכך מספרים לנו חכמים בדף היומי של השבוע:
שש תקיעות תוקעין ערב שבת:
התחיל לתקוע תקיעה ראשונה – נמנעו העומדים בשדה מלעדור ומלחרוש ומלעשות כל מלאכה שבשדות, ואין הקרובין רשאין ליכנס עד שיבואו רחוקין ויכנסו כולם כאחד. ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחין.
התחיל לתקוע תקיעה שניה – נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין חמין מונחין על גבי כירה וקדירות מונחות על גבי כירה.
התחיל לתקוע תקיעה שלישית – סילק המסלק, והטמין המטמין, והדליק המדליק. ושוהה כדי צליית דג קטן, או כדי להדביק פת בתנור.
ותוקע ומריע
ותוקע
ושובת.
בשבת זו, בה אנו מברכים את חודש אייר, נחתום בתפילה ע”י פסוק שקראנו בשביעי של פסח, שמילותיו האחרונות רומזות בראשי תיבות לשם החודש, ומתאימות השנה יותר מתמיד:
“כָּל הַמַּחֲלָה
אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם
לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ
כִּי אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ”
שבת שלום ומבורך,
קיץ בריא, וברכת רפואה ושמחה לכל בית ישראל!
בתמונה: ‘לבית התקיעה להכ…’ אבן מימי המקדש למרגלות ההר. (התמונה מויקיפדיה)