Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page

'אור מירושלים' לשבת לך לך ולכבודה של רחל אמנו | אפרת בזק

2 מילים קצרות, שמבטאות דרך חיים שלמה, הן שם הפרשה:

לך לך!

אברם ושרי מגיעים לארץ כנען. שליחותם בעולם, פנימה והחוצה, הולכת וצוברת תאוצה.

הם ראשוני אבות ואמהות האומה עד רחל אמנו.


רחל אמנו, שיום ההילולה שלה חל בשבת, י''א מרחשוון, נקברת על אם הדרך, בדרך אפרתה, בואכה בית לחם, כדי ללוות אותנו בדרך.


גם כשנהיה בדרך, בתהליך, במסע החיים עם התרמיל הכבד, בדרכי הגלות הארוכה, תלווה אותנו אמא רחל, תזיל דמעה, תדאג ותבקש ותתפלל עבורנו, בדרך.


רחל בוכה עלינו 'בדרך',

אוספת את דמעותינו

ומעודדת אותנו במה שמעודד ה' אותה ''יש שכר לפעולתך''.


היא מביטה כבר דורות על הבנים שלה הולכים ושבים,

היא מובטחת שנשוב אל המקום,

ועל כן היא מתנחמת

למנוע קולה מבכי.


מאותה עיר, בית לחם, יוולד לאחר דורות רבים, זרע לשבט יהודה, דוד המלך!


דוד הוא 'בית הלחמי', הוא יודע שהדרך אל היעד, עלולה להיות עת של בכי, ''הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע''. אבל דוד מרומם אותנו עוד קומה, בדרך אל ירושלים. הוא מבקש מאיתנו לנסות לשמוח גם בדרך.

לא להשאיר את הדרך לבכי, ואת המטרה לשמחה, אלא כבר בשער, בדרך, למרות שטרם הגענו, למצוא את העוצמות - לשמוח:

''שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ.

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם.''


גם כשהוא עומד בשער, ויודע שרק בנו, שלמה, יבנה את המקדש, גם כשהוא נמצא 'בדרך', הוא מבקש ללמד אותנו לשמוח!


נסיים במילותיו של אודי דוידי בשירו 'מביטה בחלון',

אותם אני מקדישה לכל אחינו וחברינו שבתפוצות, יהי רצון שנתברך מהרה בשובכם ובעלייתכם 🇮🇱


''מנעי קולך מבכי,

ועייניך מדמעה,

כי דמעותייך הביאו אותם

אל שלווה ונחמה ...

הביטי רחל,

הם חוזרים הביתה..

אל אמא אדמה.''


שבת שלום ומבורך 💐

0 תגובות
bottom of page