חתימת ספר הגלות והגאולה תיקרא השבת בע''ה בשתי פרשות השבוע ויקהל ופקודי.
בלב הפרשות, נושא בניית המשכן - תוך פירוט שלל החומרים, הכלים הרבים, בגדי הכהונה ועוד. כל אלו ישמשו את המשכן הזמני שינדוד עם עם ישראל בנדודיו,
יאפשרו השראת שכינה,
ולבסוף יהוו את הבסיס לבניין המקדש בירושלים, כבית עולמים.
המילה הפותחת את הפרשה הראשונה,
ויקהל,
והיא אשר העניקה לה את שמה,
מזמינה את עם ישראל להתקהל ולהתאסף יחדיו.
איסופם של כל העם, כולל כולם, הוא חלק מהותי מהמסר שיעביר להם משה רבינו בבואם לעסוק במצוות השבת ובבניית המשכן מקום השראת השכינה.
במבט נוסף על פסוקי בניין המשכן, נוכל לגלות ביטויים רבים ומגוונים שמשמעם יזכיר לנו את 'כותרת' העניין - ויקהל.
נזכיר רק כמה דוגמאות:
''לחבר את האוהל להיות אחד, משולבות אחת אל אחת, והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים, הבריח התיכון לברוח בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה, ופניהם איש אל אחיו, כולה מקשה אחת...''
זאת ועוד, שתי מילים מנחות חוזרות בפרשותינו, וגם הן מחזירות אותנו לאותו הרעיון:
'כל' ו'לב'.
'כל עדת בני ישראל, וכל חכם לב, כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו, כל נדיב לב, כל מרים תרומת כסף, כל אשה חכמת לב, כל איש ואשה אשר נדב ליבם, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה... ככל אשר צוה ה''.
תכונת הכל,
ונתינת הלב,
יחד עם שלל הביטויים המבטאים את החיבור והמצווה להיקהל -
יכולים ללמד אותנו את האופן שבו שורה השכינה על עם ישראל,
באהבה, בחיבור הלבבות, ובהיות עם ישראל כולו כאיש אחד בלב אחד.
כך היא ירושלים
המכוונת זו אל זו,
ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה,
כפי שלומדים חז''ל מהפסוק 'מכון לשבתך פעלת ה''',
בנייתן בלבבות שלנו
נעשית דרך החיבור והאהבה,
'כעיר שחוברה לה יחדיו'.
שנזכה!
חזק חזק ונתחזק,
שבת שלום ומבורך.
אפרת בזק