צפירת זיכרון, דומיה,
מול אבני הכותל המערבי
מחשבותיי מפליגות אל בנימין,
איש הכותל.
בנימין נפרד מאיתנו לפני כשנה וחצי,
ונטמן בשיבה טובה
באדמת ירושלים שכה אהב.
בדמיוני אני רואה אותו בחור צנום, בן 17, רזה וכחוש כפי שהיה מספר לנו על עצמו בתום המלחמה הנוראה.
כבר לפני כשני עשורים ומחצה זכיתי לפגוש בו,
בבנימין ורצברגר.
חיוך אוהב היה נסוך על פניו, ותחושת הודיה תמידית לבורא עולם, שזיכה אותו להתייצב, דבר יום ביומו,
בחצרות בית ה'.
בנימין היה כמו סבא של כולנו, המדריכים הצעירים דאז בכותל.
הוא סיפר לנו על הימים ההם, בהם היה צנום וחלש מאימת המלחמה והרעב אך המשיך לחלום
''לשנה הבאה בירושלים''...
בנימין, הוא אשר שמע באוזניו את קצין הנאצי האכזרי, מזלזל ואומר 'אתם חולמים על ירושלים?! מכאן תצאו רק בדרך אחת... את ירושלים תראו רק דרך המשרפות',
הוא בנימין, אשר זכה לצאת מהתופת, כאוד מוצל מאש, לעלות לארץ, ולימים אף להגשים את חלומו,
בירושלים.
את אבני הכותל הוא היה מלטף באהבה, את לבבות הבאים בשערי מנהרות הכותל הוא היה מלטף בחיוך ובמבט אוהב, אותנו הוא היה משמח בשיחותיו הנעימות, כשפיו תמיד היה מלא ברכה והודיה.
את כל מבקרי הכותל כיבד בנימין בברכת שלום לבבית,
ונהג בכולם כבוד מלכים,
אך יותר מכל התרגש בנימין לארח בכותל המערבי
את חיילי צה''ל.
כלפיהם הוא חש חרדת קודש של ממש.
מי כמוהו ידע כמה לא מובן מאליו, שיש צבא יהודי של מדינת ישראל אשר קמה מחדש, לאחר שנות אלפיים, בארץ ישראל!
זכות הייתה לי, לפני כמה שנים, להתפלל עם בנימין,
זך וטהור כמו מלאך,
ביום הכיפורים בבית החושן, במרומי הר הזיתים,
בית הצופה ממזרח אל מקום המקדש, וכמו החושן,
ממוקם גם הוא כנגד הלב.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה פותח את 'עשרת ימי תשועה', המזכירים במובן מה את הודם של ימי התשובה.
ימים מלאים הוד לאומי וזיכרון קולקטיבי המחבר ומלכד את האומה.
ולוואי ונשאב מימים אלו עוז ותעצומות ורוממות, וחיבור אל הלב, למען המשך צמיחת גאולתנו בארצנו. 🇮🇱
🎥 מצורפים דבריו של ראש הממשלה על בנימין מאמש.
💫 להזמנת הרצאות 'אור מירושלים' ולרכישת הספר 'מעין של זהב': 0509742096
Comments