'אור מירושלים' ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה | אפרת בזק

מול אבני הכותל, דגל ישראל במרכז הרחבה, בחצי התורן.

רוח ירושלמית קלה מניפה אותו אנה ואנה, והוא מתגלה בהדרו.

שני פסים, מגן דוד, תכול ולבן.

אבל הוא מרכין ראש, כמו כולנו, ליום אחד.

לצידיו מסכים ועליהם רצים שמות, שמות, שמות. שמות הנופלים שיישארו חקוקים בנו לזיכרון.

לנר תמיד.

לנר של נשמה.

ושמא נוכל לומר, נר של נשמת האומה.

מביטה אל אבני הכותל ברגעי הדומיה ורואה אותם כמו אינספור תמונות:

תמונות שנדמות לי כמו המאבטח מאריאל, החלל האחרון, שהספיק להציל בגופו את ארוסתו. וכמו הראש''ז צורף, ראשון חללי פעולות האיבה, שנפגע במרחק כה קצר מכאן, בסמטאות הרובע, בדרכו לתפילת ותיקין בחצר החורבה שעמל למענה ולא זכה לראות בבניינה.

תמונות כמו נתן זילברשטיין, מורה הדרך הראשון בישראל, שנפגע מפיצוץ בפרעות תרצ''ח, ומיקום קברו בהר הזיתים שחולל, אותר מחדש, ורק השבוע זכה למצבה בטקס מרגש עם משפחתו, ועם ועד הר הזיתים ומדריכים וחוקרת ההר, ומתנדבי 'לתת פנים לנופלים' ועוד.. אותם אנשי חסד שלפני שנתיים איתרו קברים של נפגעי תרפ''ט שלאחר 90 שנה זכו למצבה...

בתמונות שרצו על לוח ליבנו היו גם פיינשטיין וברזני שקבורים לידו, ושאר לוחמי המחתרות,

וגם אלי כהן האיש שלנו בדמשק,

ונתן אלבז, ורועי קליין עם 'שמע ישראל',

וגם דוד שלי, רחמים צדקיהו, שנפל באוטובוס הדמים לפני 20 שנה, כשנאות להחליף חבר לעבודה, מתוך אמונה ורצון להמשיך את החיים, למרות החשש הגדול שהיה אז...

הכותל בנוי מכל כך הרבה אבנים שיכולתי לדמיין גם את תמונתו של אבנר גץ, לוחם ששת הימים, יחד עם איתן נווה מגבעת התחמושת,

וגם את שון ומייקל החיילים הבודדים שהראו לנו שאין כזה דבר בודדים במדינה שלנו...

ואת דגן ורטמן, שלא הותיר ילדים אבל מאות ילדים נושאים את שמו ושומעים על הדמות המיוחדת שהוא היה, בעל עוז וענווה. וגם גדי עזרא,

ושני הבנים של מרים פרץ, ואלחנן אתאלי ועדיאל קולמן שבנו את עיר דוד באבנים ובלבבות...

ואין ספור לתמונות ואין ספור לאבנים ורוצים לזכור את כולם, וגם את ניסים ג'יני החלל הכי צעיר בצה''ל מפה, למעלה, ברובע בתש''ח, ואת הרב והרבנית אורנשטיין שנקברו עימו בקבר האחים,

ואת הל''ה, ואת הע''ח, והעשרה, וכל המספרים העצובים של השיירות...

והכל מתערבב ללא סדר,

כולם אחים ואחיות שלנו.

כולם היום בזיכרון.

והנה דקת הדומייה תמה,

ויש עוד כ''כ הרבה שמות, סיפורים, תמונות...

והחיילים העומדים על משמר הכבוד מצידי נר התמיד מחליפים את משמרתם עם חיילים אחרים,

זקופים ועומדים, בכבוד.

והדגל מתנופף עוד ברוח קלה,

וילדי הגן והיסודי, ובהם גם ילדיי, כולם בכחול לבן,

שרים יחד עם הרב

שיר למעלות,

והתקווה,

ואני מאמין.

כן, אני מאמין, שהפעם,

הפעם באמת,

ימחה ה' דמעה מעל כל פנים,

והאבנים האלו,

אבנים עם לב אדם,

ישבו להיות אבנים של

בניין,

ושמחה,

וגאולה,

אבנים של בית הבחירה.