שלושת הערוצים של האישה להתפתחות רוחנית:
טהרה, חלה ונר
כדי להשרות בבית את הברכה שתוביל להשראת הקדושה, ניתנו לאישה כוחות מיוחדים, ושלושה ערוצים מיוחדים באמצעותם תוכל להעלות את עצמה למדרגות רוחניות גבוהות ביותר, וכשהאישה עולה- יחד אתה מתעלה כל הבית.
כתוב לנו על האוהל של שרה אמנו- שכל זמן שהייתה חיה, היה נר דלוק- מערב שבת לערב שבת. כלומר בכל ערב שבת הייתה מדליקה נרות שבת, שהקרינו אור וברכה לכל ימות השבוע. וברכה הייתה מצויה בעיסה, וענן היה קשור על האוהל. וכשמתה- הפסיקו. וכשבאה רבקה- חזרו. כלומר, לאחר שמתה שרה, הביא בנה- יצחק את אשתו רבקה אל האוהל ( הבית), ורק בזכותה, שוב דלק נר השבת מערב שבת לערב שבת, והייתה ברכה בעיסה, ושוב היה ענן השכינה קשור על האוהל. (בראשית רבא פס’ ט”זעיין ר”שי )
בין המוות של שרה, לביןחתונתם של יצחק ורבקה- לא היה אור באוהל. כלומר- לא הייתה ברכה בעיסה, ולא הייתה השראת השכינה.
יצחק לא היה יכול להביא את כל אלו בעצמו כי הוא גבר, וגבר שאין לו אישה שרוי בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה-אפילו אם הוא יצחק אבינו, שבודאי לא הייתה חסרה לו קדושה מצד עצמו.
מפרש המהר”ל מפרג-
הברכה- הייתה מצויה כנגד החלה- ( “לחם מן הארץ”).
כלומר הייתה ברכה בכל התעסקותה של האישה בחומר, בברורים בין הטוב לרע שקיים בעולם הגשמי.
(דווקא מכיוון שלאישה ניתנה בינה יתרה- ניתן לה גם תפקיד נכבד וקשה- לתקן את עולם החומר, תיקון המקום.)
האישה- מקלפת את הקליפה מעל החומר הגשמי, בוררת בין האסור למותר, מרסקת, לשה, ומבשלת, מוציאה את הניצוצות של חיות הקדושה מתוך החומר, ולמעשה מתקנת בכך את העולם ( שבנוי מדומם צומח וחי) ומעלה אותו למדרגה רוחנית יותר גבוהה.)
הברכה הייתה מצויה גם כנגד הנר הדלוק- שהוא נר השבת, נר האור הגנוז, שהוא אור מעולם הבא. נר השבת הוא לא סתם סמל. ישלו כוח ממשי לגלות במציאות שלנו את אור עולם הבא ממש.
והברכה הייתה מצויה כנגד הענן הקשור על האוהל-הוא ענן הכבוד, שכינת הכבוד של בורא עולם, ששוכן עליו בזכות שמירת הטהרה שבאוהל.
אם כך, יש לנו שלושה ערוצים שהופקדו בידי האשה:
שמירת טהרה (טהרת הגוף והיחסים)
חלה ( כל עניין הטהרה של המזון)
ונר השבת ) –אור רוחני שמאיר את העולם)
האישה מפעילה את הערוצים האלה באמצעות מצוות מסוימות, כפי שהורו לנו משמיים, בתורה.
שורש המלה מצווה- הוא במלה”צוותא”- כלומר – חיבור.
אדם שמקיים מצווה מתחבר כשותף, כצוות לנותן המצווה.
הוא יוצר חיבור בין העולם החומרי התחתון, והעולם הרוחני העליון.
חז”ל קובעים ששלמות הבית שנוצרת בכוחן של מצוות אלו- מעניקה חיי נצח ליושביו, ובקיומן, מחזירה האשה לאחור את גזירת המיתה שגרמה חוה, אשת אדם הראשון למין האנושי.
ניתנה לה מצוות הטהרה– משום שחוה שפכה את דמו של אדם הראשון, ובשמירת דם הנידה היא מתקנת את שפיכות הדם הזו. ( פרוט בהמשך)
ניתנה לה מצוות חלה– משום שפגמה בשלמותו של אדם הראשון, שהיה “חלתו” של עולם (פרוט בהמשך)
ניתנה לה מצוות נר שבת– משום שכיבתה את אור נשמתו של אדם הראשון (פרוט בהמשך)
מאחר וכל הנשים הן ניצוצות מנשמת חוה אמנו, וכל הגברים הם ניצוצות מנשמת אדם הראשון- ניתנו מצוות אלו לאשה, כדי להחיות בהן את אור נשמתו של בעלה, ולהחזיר לו את ערך החיים הנצחיים.
דרך החיים לפי התורה היא”דרך עץ החיים”- כלומר הדרך לחזור אל שלימות האדם כפי שנברא לפני החטא.
המפתח לתיקון הזה נמצא בידי האשה.
ערוץ הטהרה
כפי שהמפתח לקלקול ולחטא עץ הדעת היה בידי האישה. תפקידה של האישה הוא להחזיר לאדם ולעולם את השלמות של המצב בגן עדן לפני החטא.
לכן מברכים על הנישואין :”שמח תשמח רעים אהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם…“
בכוחה של האישה ליצור שלמות כזאת של חיי אדם עד שתורגש בה החיות האמיתית של האדם ( זכר ונקבה יחד) כפי שנבראו בצורה המושלמת, בגן עדן מקדם.
במה חטא אדם הראשון ?
כדי להבין יותר לעומק את הדברים- צריך להבין כמה קווי יסוד בעניין חטא אדם הראשון. עפ”י המדרשים וספרי הקבלה- אדם הראשון נברא במדרגה רוחנית נעלה ביותר. מדרגתו הייתה מעל למלאכים, עד כדי כך שאפילו עקב רגלו האיר כגלגל החמה.
הוא היה מחובר לאורה אינסופי של בורא עולם, ונהנה מכל השפע של גן עדן.
גופו לא היה חומרי ומגושם אלא מעודן ומאיר,בדומה לחומר הציפורניים שהוא שקוף ומשקף את האור.(זו הסיבה להתבוננות בציפורני האצבעות המשקפות את אור הנר בהבדלה, במוצאי שבת.)
הוא נברא כולו טוב, ולא היה לו כל מגע עם הרע והשקר.
נאסר עליו לאכול מעץ הדעת – כי עץ הדעת הכיל בתוכו את הידיעה שלטוב ורע, ולכן הוא גם נקרא –“עץ הדעת- טוב ורע”.
הנחש- היה מלאך קדוש שנברא ע”י בורא עולם ככוח שאחראי על כל הרע שבעולם. הוא לא היה הנחש שאנחנו מכירים.
היצור הזוחל שנקרא נחש בימינו, הוא רק השתלשלות נמוכה של הכוח הרוחני של אותו מלאך המוות, מלאך הטומאה שנקרא נחש.
הקב”ה ברא את הטוב ואת הרע- זה מול זה ברא אותם, בכוחות שווים, כדי שתהיה לאדם הראשון בחירה.
ניסיון הבחירה היה אמור להרחיב את הכלי הרוחני של אדם הראשון, על מנת שהאור האינסופי של הבורא יוכל להשפיע עליו אינסוף עידונים לנצח נצחים בלי שהכלי יתמלא לגמרי, אלא יהיה גדול עד כדי כך שיוכל לקבל את האור בלי סוף.
אלא שהניסיון – היה קשה, והוא בוודאי לא היה כרוך באכילת תפוח. שהרי לאדם הראשון היה מותר לאכול מכל עצי הפרי שהיו בגן.
הנחש נברא- כדי להעמיד את האדם בניסיון.
הנחש הקדמוני- היה ברייה רוחנית- מלאך שהופקד על כוח הרע,וניתנו לו מדרגות רוחניות משלו.
הוא התקנא מאוד ברום המדרגות שאדם הראשון היה מצוי בהן, ורצה לקחת בערמה לעצמו מכוח הקדושה הזה.
זו הסיבה שהוא התאמץ מאוד לפתות את האדם לעבור על הציווי, ולאכול מעץ הדעת . כי הנחש הכיר היטב את כוחו שלהרע. הוא ידע שידיעת הרע הטמונה בעץ הדעת תוריד מיד את אדם הראשון ממדרגותיו הרוחניות.
ואדם הראשון- מאחר והוא היה כולו טוב, וכל רצונו היה לעשות את רצון בוראו- חשב לפי תומו, שאם יצליח לעבוד את הקב”ה, ולהיות קרוב אליו, למרות שהכניס לתוכו את כוח הרע- זה רק יראה על גודל ועצמת הקשר שלו לבורא-והדבר יחשב לו למעלה גדולה.
אלא- שטעות אחת הייתה לו- הוא לא הביא בחשבון עד כמה גדולה עצמתו של הכוח הרע שיכנס לקרבו עם אכילת עץ הדעת.
הוא לא לקח בחשבון הכוח הרע ישתלט עליו- ויפריד אותו מכוח הקדושה, והוא כבר לא יוכל לעבוד את הבורא באותה נקיות וטהרה בה היה לפני האכילה.
הנחש- לא היה יכול לפתות את אדם הראשון באופן ישיר- כי המדרגה שלו הייתה גבוהה מאוד. הוא לקח את חוה כאמצעי קשר בינו לבין אדם הראשון, והטיל בה את זוהמת הכוח הרע שלו- ובאמצעותה הפיל את האדם.
למעשה מה שהאדם הראשון התבקש היה להתאפק תשע שעות- מהרגע שנברא ביום השישי עד לכניסת השבת.
אם הוא היה מחכה עד כניסת שבת, ולא אוכל מעץ הדעת- האור העצום של שבת היה מתקן כבר מאליו את הרע שבעץ הדעת-וכך היה נשלם תיקון העולם בשישה ימים של הבריאה. ואם היה קורה כך- לא היה צורך בהתגשמות הכלים הרוחניים האלה, ובירידתם לעולם הזה.
אם התיקון היה נעשה, -נשמת אדם הראשון, שהכילה את כל נשמות העולם- הייתה הופכת עם כניסת השבת הראשונה לכלי נצחי לאור אינסוף.
אבל, מאחר והאדם הראשון הכניס את הרע לתוכו- הוא ירד למציאות חומרית, כי במצב הזה הוא לא היה יכול להישאר במציאות האלוקית של גן עדן.
הירידה של אדם הראשון וחוה למציאות החומרית של העולם הזה גרמה להתפזרות של כל ניצוצות הקדושה בעולם, בתוך לבושים של חומר –דומם, צומח, חי ומדבר.
נשמות הנשים- הן חלקים מנשמתה של חוה, ונשמות הגברים- הם חלקים מנשמתו של אדם הראשון.
איך חוזרים לגן עדן ?
כדי לחזור בחזרה למציאות הרוחנית של גן עדן- האדם צריך להוציא את הרע מקרבו, ולברור בינו לבין הטוב, כמו שבוררים את המוץ מן התבן. וזו לא עבודה קלה, כפי שאנו רואים במציאות חיינו בעולם הזה.
הדרך של הנחש להיכנס פנימה לתוכו של אדם הראשון- היה על ידי זיווגו הרוחני עם חוה, והטלת זוהמתו- שהיא אנרגיה רוחנית של טומאה- לתוכה. ואז- כאשר התחבר אדם הראשון עם חוה,נכנסה אותה אנרגיה גם בתוכו.
אותה אנרגיה של טומאה מצד הנחש- ולצידה- אנרגיה של קדושה מצד אדם הראשון נמצאת בכל אשה ואשה. (כי כל נשמות הנשים הן חלקים של נשמת חוה, וכל נשמות הגברים הם חלקים של נשמת אדם הראשון).
כיצד יכולה האישה להיפטר מכוחה טומאה שהכניס בה הנחש הקדמוני, ולחזור להתכלל בכוח של קדושה בלבד ?
הביצית– בגוף האשה – בזמן הב